Posted on

השינויים בDSM 5 (על פי פרסום של האגודה הפסיכאטרית האמריקאית)

ההגדרה של הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות(ADHD) עודכנה במהדורה החמישית של ספר האבחון והסטטיסטיקה של בריאות הנפש DSM% כדי לתאר בצורה מדויקת יותר את החוויה של מבוגרים. השינוי מבוסס על שני עשורים של מחקר המראה שADHD , למרות שהינה הפרעה המתחילה בילדות, יכולה להימשך גם בבגרות אצל חלק מהאנשים.

המהדורות הקודמות של הDSM לא סיפקו מספיק הנחיות לאנשי מקצוע באבחון מבוגרים עם ההפרעה. על ידי אימוץ קריטוריונים למבוגרים, הDSM5   מתכוון להבטיח שילדים עם ADHD יוכלו להמשיך לקבל טיפול לאורך חייהם אם יצטרכו.

שינויים בהפרעה

ADHD מאופיין בדרך התנהגות , המוצגת במסגרות חיים שונות(בית ספר, בית וכו') , היכולות להשפיע על ביצועים במסגרות חברתיות, חינוכיות ובעבודה. כמו בDSM 4, הסימפטומים נחלקים לשתי קטגוריות -קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות הכוללות התנהגויות כמו כישלון להפנות קשב לפרטים, קושי בארגון משימות ופעילויות, דיבור מרובה, תנועה בעצבנות, או חוסר יכולת להישאר ישובים במצבים שזה נדרש.

ילדים צריכים להפגין לפחות שישה סימפטומים מכל אחד (או משניהם) קבוצת הקשב  והיפראקטיביות ואימפולסיביות, מתבגרים ומבוגרים(מעל גיל 17) חייבים להפגין חמישה. בעוד שהקריטוריונים לא השתנו מהDSM 4 , נכללו דוגמאות כדי להמחיש את סוגי ההתנהגות שילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD אמורים להפגין. התיאורים יאפשרו לרופאים זיהוי טוב יותר של סימפטומים אפיינים לכל שלב בחיי המטופל. בשימוש בDSM5 חלק מהסימפטומים של בעל הADHD אמורים להיראות לפני גיל 12, בהשוואה לגיל 7  ב DSM4 .שינוי זה נתמך על ידי מחקרים משמעותיים שפורסמו מאז1994 שלא מצאו הבדלים קליניים בין ילדים שאובחנו בגיל 7 לבין מאוחר יותר במונחים של מסלול, חומרה, תוצאות או תגובות לטיפול.

DSM 5 לא כולל קריטוריונים המוציאים מן הכלל אנשים מהספקטרום האוטיסטי, מכיון שסימפטומים של שתי ההפרעות יכולים להופיע במשותף. בכל אופן סימפטומים של ADHD לא חייבים להופיע באופן בלעדי במהלך סכיזופרניה או הפרעה פסיכיאטרית אחרת או לא יכולים להיות מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת, כמו הפרעת דכאון או דו-קוטבית, או, הפרעת חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעת אישיות, שימוש בחמרים או נסיגה.

טיפול מעבר לילדות

האבחון של ADHD במהדורות קודמות של הDSM נכתב כדי לעזור לרופאים לזהות את ההפרעה אצל ילדים. כמעט שני עשורים של מחקרים מראים בבירור שמספר משמעותי של פרטים שאובחנו עם ADHD כילדים ממשיכים לחוות את ההפרעה כמבוגרים. עדויות לכך הגיעו ממחקרים שבהם יחידים לוו במשך שנים ואפילו עשרות שנים לאחר האבחון הראשון בילדות. התוצאות מראות שADHD  לא נעלם בגיל מסוים.

מחקרים גם מראים שהקריטוריונים של הDSM4 עובדים אצל מבוגרים כמו שעבדו אצל ילדים אבל הורדת הסף (חמישה במקום שישה) מספיקה לאבחון אמין.

לאור ממצאי המחקרים, ה DSM5 עושה מאמץ מיוחד להתייחס למבוגרים שמושפעים מADHD כדי להבטיח שיוכלו לקבל טיפול כאשר יזדקקו לו.

Posted on

עצות בסיסיות למשתמש בריטלין/קונצרטה/ אילן גונן

את העצות להלן אספתי מהקואוצ'רים שטיפלו בי ושפגשתי במהלך שנות לימודיי האקדמיים ועבודתי במקצועות הכתיבה והעריכה. סביר להניח שבעולם העסקים ובתחומים אחרים המצב שונה ויש לחפש כלים אחרים, אבל אני מאמין שחלק מהם בכל זאת משיקים לכולנו.
אילן גונן
דוקטורנט בבלשנות שמית, אוניברסיטת קיימברידג'
נטילת הכדור
* קודם כול, מניסיוני, עדיף לא לקחת ריטלין בשחרור מהיר/רגיל (4 שעות), אלא רק ריטלין בשחרור איטי או קונצרטה. תחילת ההשפעה וסיום ההשפעה בשחרור הרגיל הם מהירים וחדים מאוד, וקשים יותר להתמודדות.

* כדאי לאכול ארוחה לפני או עם לקיחת הכדור, במיוחד אם מדובר בריטלין ממש, אבל גם אם זו קונצרטה, ולהכין את עצמכם לסשן ארוך של לימודים/עבודה כשאתם לוקחים את הכדור. אנשים רבים סובלים מאובדן תיאבון במשך השפעת ריטלין (במיוחד בשחרור רגיל), מדלגים על ארוחות וכתוצאה מכך היעילות בעבודה יורדת (זו לא הדרך לעשות דיאטה!).

* חַשבו מראש מה משך ההשפעה (4, 8, או 12 שעות בדר"כ) והכניסו את טווח השעות הזה ליומן שלכם כאל זמן בו אתם עסוקים. חשוב להתייחס למשך ההשפעה של הכדור כאל מצב עבודה, כאילו אתם עוברים למקום עבודה שכללי ההתנהגות בו שונים, אפילו אם אתם בבית.

* בדרך כלל לכדור לוקח 30-45 דקות להתחיל להשפיע, ואותו משך זמן לפוג עם סיום השפעתו – שקללו גם את הזמן הזה בלוח הזמנים שלכם.

ה"כניסה" וה"יציאה" מהשפעת הכדור
* הגדירו לעצמכם שמשעת הלקיחה עד שעת חלוף ההשפעה אתם מחליפים זהות, לא פחות. יש 'אילן' ויש 'אילן-קונצרטה'.

* הגבירו מודעות להסתגלות ההדרגתית שלכם באותן 30-45 דקות שלוקח לכדור להתחיל להשפיע, ובאופן יזום עברו בהדרגה ממצב מנוחה או פיזור דעת למצב מסודר. זה זמן טוב לתכנן מה תעשו במשך סשן העבודה שלפניכם: אפשר להכין רשימה, להדליק את המחשב, לפתוח את התיקיות והקבצים הרלוונטיים, לסדר את השולחן לקראת העבודה. אם אתם זקוקים לריטלין/קונצרטה מרגע שאתם מגיעים למקום אחר, כמו כיתה, ספרייה או משרד, תוכלו לתכנן את נטילת הכדור 30-45 דקות לפני הגעתכם. אפשר גם לקחת את הכדור ואז לאכול ארוחת בוקר, למשל, ועד שתסיימו לאכול ולסדר אחריכם, הכדור יתחיל להשפיע.

* באופן דומה שימו לב מתי צפויה להתחיל הפגת ההשפעה. יש אנשים שה"כניסה" וה"יציאה" מההשפעה גורמות להם להיות עצבניים; אם אתם כאלה, שימו לב ואל תוציאו כעסים מיותרים על אחרים וזכרו שמדובר במעבר טכני. אפשר גם לשתף אנשים סביבכם שאתם כרגע קצת עצבניים ותדברו איתם עוד חצי שעה.

השפעת הכדור
* במשך השפעת הכדור רצוי לא לדבר בטלפון אם זה לא נדרש, אם אפשר לשים אותו על מצב שקט או הפניה ישירה של שיחות למשיבון, או אם חייבים לענות להקפיד לומר מיד (!) לכל (!) המתקשרים שאתם לא יכולים לדבר עד שעת סיום הסשן שלכם.

* מה שקורה עם מופרעי קשב זה שתוך כדי גדילה פיתחנו מצד אחד יכולת נהדרת להתמודד עם קשב מפוצל ולדעת לעשות כמה דברים במקביל, ומצד שני יש לנו יכולת טבעית לקחת הפסקה כשצריך ולנתק את עצמנו מקשב ממושך.
זאת להבדיל מאנשים (ומהתרשמותי במיוחד גברים, אבל כמובן לא רק) בלי הפרעת קשב, שפחות מסוגלים להתמודד עם קשב מפוצל וצריכים ללמוד איך לפצל קשב כשהם מגיעים למקום עבודה או למצב בחיים שדורש את זה. מצד שני, הם לומדים כבר בגיל צעיר (בגן ובבית הספר היסודי) להיות קשובים באופן ממושך ולקחת הפסקות.

* כשאנחנו לוקחים ריטלין, פתאום ממש – תוך חצי שעה עם כניסת ההשפעה של הכדור, נשמטת הקרקע מתחת לחלק הזה באישיות שלנו שנקרא 'הפרעת קשב וריכוז', ואנחנו הופכים להיות אנשים ללא הפרעת קשב. כדי להתמודד טוב עם המעבר אל הצד החדש שבחרנו לאישיות שלנו, 'הצד שלנו על קונצרטה', אנחנו נדרשים להכיר את עצמנו מחדש. צריך ללמוד מה זה אומר להתרכז רק בגורם אחד: לדעת לסנן גירויים כך שנבחר את הגירוי הנכון להתרכז בו, כי אפשר להרשות לעצמנו להתרכז רק באחד, ואם נבחר את הגירוי הלא נכון – ניתקע איתו. למשל, אם חבר מתקשר, נמצא את עצמנו מדברים איתו שעות ונתקשה להתנתק מהשיחה.

* בנוסף, כדי לא להיתקע בריכוז של שעה בדבר שולי, חשוב ללמוד לקחת הפסקות וכן ללמוד להקפיץ לעצמנו תזכורת שתשאל אותנו אם זה הדבר הכי חשוב לעשות עכשיו. כשאנחנו במצבנו הרגיל, ללא ריטלין, הפרעת הקשב והריכוז שלנו יודעת לעשות זאת בשבילנו: לאחר מספר דקות לא רב, הריכוז שלנו ינדוד מאובייקט אחד לאובייקט אחר. אך כשאנחנו תחת השפעת ריטלין, היכולת הטבעית הזו שלנו מתבטלת וצריך ללמוד 'להעיר את המודעות' שלנו כל 20 דקות, זו טכניקה שניתן ללמוד, או למצוא שיטה שתעשה את זה בשבילנו, כמו שעון עצר שמכוון קבוע לעשרים דקות.

* השלב הבא הוא למצוא מה משך הריכוז הטוב שלנו (אישית, לכל אחד מאיתנו) ומה משך ההפסקה הקצר ביותר הנדרש לנו כדי שנוכל לחזור לסשן ריכוז יעיל נוסף. שמעתי מיועצים שונים שריכוז טוב למופרעי קשב ללא ריטלין הוא 20 דקות ו-5 דקות הפסקה, או עם ריטלין 40 דקות + 10 דקות הפסקה, במחזוריות כל משך שעות העבודה שהגדרנו לעצמנו.

ונקודה אופטימית לסיום. לא נכנסתי כאן לדיון בעד או נגד ריטלין. כשאובחנה אצלי הפרעת הקשב והריכוז והומלץ לי לקחת ריטלין, הבעתי התנגדות להסתייעות בתרופה. הקואוצ'רית הראשונה שטיפלה בי נתנה לי את אחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים בכלל: "ריטלין הוא סולם; אם הוא עוזר, למה לא להשתמש בו?".
כמובן שלשאלה הזו ניתן להעלות את הטענה שלקיחה קבועה או ממושכת מאוד של ריטלין יכולה להזיק, ושלמעשה אנחנו עדיין לא יודעים את ההשפעה השלילית המלאה. אז לנקודה האופטימית שלי: מה שלמדתי לעומק מעצתה של אותה קואוצ'רית, הוא שהסולם של הריטלין מאפשר לנו לעלות לקומה הבאה הבלתי נגישה, וללמד את עצמנו בהדרגה איך לעלות בלעדיו. תוך כדי הקפדה ללמוד באילו אופנים קונצרטה עזרה לי, שיפרתי את ההתמודדות שלי עם קשיי הלמידה ופיתחתי מיומנויות למידה ומיומנויות חיים אחרות – כמו סבלנות ואמונה ביכולות שלי שמונעות ממני להתייאש מהר, סובלנות לחלקים שונים בי שאני צריך להקשיב להם ולא לשפוט את עצמי יותר מדי בחומרה. הכלים האלה שפיתחתי איפשרו לי בסופו של דבר לא להזדקק לריטלין כלל.

Posted on

קשר השתיקה של הADHD

אחד המתאמנים שלי מנהל בכיר בחברה. סבל מדיכאון ולחץ כתוצאה מחוסר הערכה וכבוד מצד המנהלים העמיתים ומצד חלק מהעובדים, למרות  שהלקוחות כבדו ואהבו אותו והוא הגיע להישגים מרשימים במכירות שהוא התחום עליו הוא אחראי. בעקבות תהליך אימוני שעבר החליט דני(שם בדוי) לגשת למנכ"ל החברה ולשתף אותו בקשיים שלו שנובעים מקשיי הקשב. השיחה היתה מדהימה בעקבותיה פנה המנכ"ל למנהלים העמיתים ודרש מהם לשתף פעולה באופן מלא עם דני ולסייע לו בכל פניה, הזהיר אותם שאם לא יעשו זאת יסתבכו אתו, בנוסף ביקש מדני לשתף אותו בכל בעיה והדובדבן שבקצפת, מינה לו מזכירה אישית שתסייע לו בעבודתו.

אני אישית גיליתי לפני כעשר שנים שאני בעל ADHD דבר שסייע לי להבין טוב יותר  הרבה דברים שקרו לי בחיי, ועזר לי לפתח אסטרטגיות פעולה טובות יותר ביחד עם קבלה עצמית שאפשרה לי שקט פנימי.

ולמה אני מספר  את הסיפורים  האלה?

אנשים רבים חיים עם הקשיים הנלווים לADHD, אם זה בארגון, אם בניהול זמן, בקבלת החלטות, או שהקושי קשור לתחומים כמו ניהול רגשות וכעסים. הם לא יודעים שזה מקור הקושי, ואם יש להם חשד אינם עושים אתו דבר, בוודאי שאינם חושפים זאת במקום העבודה. הדרכים שבהן מגיעים אנשים לטיפול  מגוונות, חלקם מגלים זאת דרך ילדם, חלקם נשלחים אלי על ידי הנשים שלהם או ההורים אבל רובם לא מודעים וכמובן לא עושים כלום. יש גם עדיין סוג של קשר שתיקה שמונע אנשים אפילו להגיד לעצמם "אולי  יש לי בעיית קשב?" "אולי כדאי לאבחן או לטפל בקשיים".

הנתון ששמעתי מאנשי מקצוע שונים הוא ש80 אחוז מהמבוגרים(שמונים) עם   ADHD  אינם מאובחנים.

אז לסיכום לא בטוח שנכון לכל אחד לגשת למנהל שלו ולשתף אותו בעניין הADHD. אבל אין לי ספק שברגע שתעשו את הצעד לאבחון ובוודאי לטיפול, בטוח שתרוויחו שינוי גדול בחיים.

 

Posted on

לאבחן או לא לאבחן To be ADHD or not to be

אנשים הסובלים מADHD   נתקלים בקשיים מרובים בכל תחומי החיים כפי שרובנו יודעים. למרות זאת אחוז גבוה מהמבוגרים עם ADHD לא אובחנו.

לפני מספר שנים קראתי מאמר של ראסל בארקלי שדיבר על כך שבאזור בוסטון, אזור שבו הוא פועל פחות מ40% מהמבוגרים עם ADHD  , עברו אבחון לADHD . על פי הערכה זאת , חשבתי שאם בבוסטון שהיא עיר אוניברסיטאית עם אוכלוסייה בעלת מודעות גדולה רק 40% מאובחנים אז בוודאי בישראל שבה באופן כללי המודעות נמוכה יותר בודאי מגיעה ל20% . בשיחות עם אנשי מקצוע שונים בארץ ההערכה שלי קבלה תמיכה גדולה, לפיה כנראה אחוז המאובחנים בארץ נופל מ20%.

אם אנסה לנתח יותר לעומק, בגילאים 20-30 חלק עברו אבחון כבר כילדים או נערים. אולם בגילאים 30+ אחוז המאובחנים נופל, מכמה סיבות, רובם גדלו כילדים בתקופה בה המודעות לADHD  היתה נמוכה מאד, אנשים שנתקלים בקשיים לא מקשרים אותם להפרעת קשב, גם אלו המטופלים מסיבות נפשיות ו/או רגשיות אצל אנשי מקצוע לא רואים את הקשר  לADHD.

בשנים האחרונות בעקבות המודעות להפרעת קשב אצל ילדים חלק מההורים מזהים אצל עצמם בעיות דומות שגורמות להם להיכנס לתהליך של אבחון וטיפול.

גורם נוסף המשפיע כמובן על צמצום המאובחנים הוא עלויות גבוהות של אבחונים המונעות מחלק מהאנשים מלנסות אפילו לבדוק זאת.

אז מה אפשר לעשות?

קצת אינפורמציה:

בקופת חולים מכבי ובקופת חולים כללית יש מרכזים המתמחים בהפרעת קשב וריכוז ADHD , גם אצל מבוגרים, הם כוללים אבחון מבוגרים בסל השירותים שלהם. האבחון יחסית זול אם לא לגמרי סמלי לפי מיטב ידיעתי.

אפשרות נוספת : למצוא נוירולוג או פסיכיאטר שמוגדרים כמנהלי מחלקות או סגנים ואז הקופות משתתפות ב70% מעלות האבחון.

הערה אחרונה לסיום- בקרוב אעלה לבלוג שלי שאלון לבדיקה עצמית שיכול לתת אינדיקציה ראשונית אם יש לך סימנים המעידים על ADHD . כמובן שבעקבות שאלון כזה רצוי לבצע אבחון מעמיק ומקצועי יותר.

Posted on

האנשים הזקוקים ביותר לאימון – לא מגיעים לאימון

הסיבות הדומיננטיות לכך הן שאין להם כסף או זמן. אריה מליניאק חבר ומאמן מוערך אמר לי את הדברים האלו לפני מספר חודשים, אני מסכים עם דבריו ושמתי לב שיש הרבה מן האמת בניתוח זה.

החלטתי לבדוק את הדברים מנקודת מבט שונה. מה הערך הכלכלי שהפיקו מאומנים שלי בתהליכי אימון בשנתיים האחרונות.

אחד המאומנים בועז מורה לשל"ח בתיכון, החל לימודים להשלמת תואר ראשון והתקשה בשילוב הכניסה לתפקיד מורה בעל מעמד, תלמיד באוניברסיטה ויצירת הכנסה שתענה על צרכיו. המטרות שאותן הצבנו  ועליהן עבדנו היו מציאת עבודה נוספת כדי לממן את לימודיו, יצירת מעמד יציב בבית הספר וקביעות, והתארגנות להצלחה בלימודים.

בתהליך האימון עבדנו על זיהוי החוזקות של בועז, פיתוח הערכה עצמית, הבנת הקשיים שנובעים מADHD     ויצרנו תבנית פעולה יעילה ואפקטיבית להשגת המטרות השונות.

התוצאות:

הוצאות (השקעה למימון האימון) – 5 חודשי אימון כ20 פגישות 6000 ₪

ההכנסות – 1. עבודה נוספת תוספת הכנסה 3,000 ₪ לחודש שהם כ36,000 ₪ לשנה

2. סיום תואר ראשון נותן תוספת שכר (מינימום 100 ₪ לחודשX   12 X15 שנות עבודה נוספות בבית הספר )= 18,000 ₪

לסיכום השקעה של 6000 ₪ הביאה להכנסה של כ54,000 ₪.

האם השקעה כדאית ? תגידו אתם.

אורלי בחורה צעירה שסיימה לימודים לתאר ראשון במכללה, חיפשה עבודה וגררה אתה קשיים בהשתלבות במקומות עבודה קודמים, דימוי עצמי נמוך, וקשיי התארגנות.

המטרות שעליהן עבדנו חיפוש מקום עבודה קבוע שיענה על צרכיה, שיתאים לכישוריה וכמובן שייתן הכנסה סבירה. תקיעת יתד במקום ובניית מעמד מקצועי מרכזי ואיכותי בהתאם ליכולותיה.

בשלב הראשון למדנו מה היו המוקשים שהפריעו במקומות הקודמים, למדנו את העוצמות של אורלי, יצרנו תבנית פעולה מובנית לחיפוש עבודה כולל מקומות עבודה רצויים, סביבת עבודה רצויה ודרכי פעולה לקראת כניסה לעבודה. לקראת סיום שלושת החודשים הראשונים של האימון היא התקבלה לעבודה. בחודשיים הבאים עבדנו על הסתגלות והתמקמות יציבה במקום העבודה, הבנת הפוליטיקה הארגונית, גיבוש דפוסי עבודה יעילים, התנהלות רגשית יעילה והעלאת הביטחון העצמי. אורלי עובדת במקום כבר שנה וחצי.

הוצאות – תהליך האימון נמשך כחמישה חודשים כ 20 פגישות בעלות 6,000 ₪

הכנסות – הכנסה חודשית 5,000 ₪ במשך לפחות שנה וחצי שהם כ 90,000 ₪ ( היא ממשיכה כמובן לעבוד באותו מקום)

לסיכום השקעה של 6,000 ₪ הניבה הכנסה של 90,000 ₪ לפחות.

הניתוח שהבאתי כאן לא כולל בתוכו הימנעות מתסכול, חסכון בפגיעה בהערכה עצמית, הפנמת כלים להתארגנות ואימון עצמי שאותם לוקחים המתאמנים לכל החיים.