Posted on

זוגיות בקצב ה-ADD , השפעות הגומלין בין "הפרעות קשב" לזוגיות

ד"ר שרה איוניר, מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. ממייסדות מכון שינוי. מרצה ב"תכנית לפסיכותרפיה ממוקדת" – אוני' בר-אילן, ב"תכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית", אוני' עברית ירושליים, ובמכון שינוי. כותבת ומפרסמת בספרות המקצועית.

 חסים זוגיים כשלאחד מבני הזוג 'הפרעת קשב וריכוז' – נדמים לעיתים לרכבת הרים, הנעה במהירות בזק בין פסגות של התרגשות ואז נופלת לתהומות של אכזבה וייאוש, ומשם קדימה לריגוש, לציפיה ולאכזבה הבאה. הערצה והתפעמות הדדית בראשית היחסים, עשויות להתרסק אל קיר הקושי לעמוד במשימות היום יום הראשונות, ולהוביל לתוך בדידות, פגיעות, וחוסר אמון.

 זוגות אלו עשויים להיקלע לרוגז ומריבות בתחומים רבים של החיים – ניהול יום יומי, ארגון זמן, התנהלות כלכלית, הורות, אינטימיות ויחסי מין, סוגיית בטחון ואמון, תחושת הוגנות (חלוקת הנטל), חלומות וציפיות וסגנון חיים.

השותפים עם ה – ADD, נוטים לאימפולסיביות, עלולים להעניש ילדים באופן מופרז, אך גם לפנק באופן קיצוני. יש להם קושי בחשיבה על פי רצף פעולות "היא לא חושבת לפני שהיא פועלת". מבטיחים שיפקידו את הצ'ק בבנק, שיביאו את הילד בזמן מן הגן, שיקחו את השעון לתיקון– אבל אינם מבצעים את המשימות. קבעו להיפגש, הם עשויים להופיע  באחור של שעה חצי. תמיד יש להם הסברים ואינם חשים מה לא בסדר. זקוקים לריגוש ככוח מניע, כשנפסק הריגוש- נופלת היכולת לבצע.  תחילת היחסים עשויה להתאפיין בגירוי חזק, אבל אחר כך היחסים יראו משעממים: "בהתחלה הוא היה רגיש כלפי, עכשיו נראה שלא איכפת לו בכלל". לעיתים קרובות הם ייצרו באופן לא מודע קונפליקטים כדרך נוספת לריגוש. "אם אני אומר שחור, היא תגיד לבן". נוטים לשכוח פגישות, היכן הניחו דברים, שמות של אנשים וכד'.

 כשכבר מגיעים לשיחה אינטימית, הם מתקשים להקשיב ולתת ביטוי מילולי למחשבה מאורגנת. מחשבה רודפת מחשבה – כשבן הזוג משתף אותם בחוויה כואבת, מיד לאחר שיסיים לדבר – הם עלולים להגיד משהו שאינו שייך כלל – "סיפרתי לו בבכי שמנהל הבנק שוב קרא לי, ואני פוחדת שלא נצליח לעמוד בחובות, וכשסיימתי הוא שאל אם החבר שלו צלצל". כשמתחילים לדבר לעיתים שוכחים מה רצו לומר. מתקשים בארגון- סביבם הרים של כביסה, של ניירות ומכתבים. נוטים לדחייינות, מתקשים להשלים משימות.

 ן הזוג שהתנהגותו יותר נורמטיבית, עשוי לחווות את עצמו כקרבן של שותפו. במקרה הטוב יראה את השותף עם ה ADD, כנכה, ובמקרה הפחות טוב – כרשע, כעצל, כמי שאינו מתחשב או לא אוהב את בן הזוג – הוא עשוי לפתח דמוניזציה כלפיו  (בכך שהוא רואה אותו לגמרי שלילי, ומייחס לו כוונות שליליות). בדרך כלל בני הזוג ירגישו עומס כבד של החיים, שכולו נופל על כתפיהם. יחושו את בני הזוג כילדים שאי אפשר לסמוך עליהם, ויחיו עם כעס גדול, או דכאון וייאוש. הם חיים עם אכזבה ותחושת אבדן. אבדן של החלום על  'החיים האמיתיים', או 'החיים הנורמליים'. הם ממוקדים בתסכול ובחסך, ומתקשים להנות מבני הזוג שלהם כפי שהם. הם מרגישים שהם צריכים להיות "המטפלים" או האמא ואבא והם עצמם וצרכיהם אינם נענים. בכל פעם שהם מתבקשים לנסות להתאים את עצמם למגבלה של בן הזוג – הם מרגישים שרק הם צריכים לעשות את השינוי, ובן הזוג משוחרר מכל מאמץ.

 

בצד הקשיים, אנשים עם קשיי קשב, מתאפיינים גם ביצירתיות, באינטואיציה מצויינת – מבינים מהר מה קורה ומגיבים מהר. בעלי יכולת להיות שמחים ומשעשעים, חדשניים ומקוריים. איתם אין רגע משעמם. מריבות קשות ועלבונות עשויים להתפוגג מהר, בשל היכולת לסלוח, לשכוח, ולפייס. בני זוגם כשאינם כועסים, עשויים להנות מתכונות כמו רגישות, נאמנות, סבלנות, וטוב לב המאפיינות אותם. הם בעלי יכולת לאמפתיה וחמלה: "ייתנו את החולצה שלהם בלי לחשוב פעמיים". אוהבים לעזור, טובים בענייני בית וילדים.

 הם משתוקקים לקרבה, אהבה ואינטימיות, אך פועלים באופן שמשיג את המטרה ההפוכה, באמצעות מסרים כפולים. למשל: מביעים באופן מילולי אהבה והערצה לבת הזוג, אבל בפועל לא עושים פעולות מעשיות שמגבות הצהרה זו: לא ייזמו בילוי, לא יביאו מתנה, לא יעזרו כדי להקל. הם יכולים להביע התנצלות על כך ששכחו להביא מה שהתבקשו, או על התפרצות והעלבה, אבל זה אינו מביא שינוי או תיקון של ההתנהגות בפעם הבאה: "אחת לכמה חודשים יש לנו 'שיחה'. אני מבטאת את הקושי ברמת אחזקת הדברים, והוא אמפתי אלי, לוקח על עצמו אחריות, אבל אינו עומד בה ואני לא יודעת מה קורה. "לא משנה מה מסכמים ומה מחליטים, זה נכנס מפה ויוצא מפה".

בנושאים מהותיים לזוגיות: הקשר הרגשי, המשיכה המינית, ותחומי עניין משותפים הם לרוב טובים מאד, ויוצרים עוד יותר בלבול וקיטוב בין המקומות הטובים והנעימים בקשר לבין המקומות הקשים והכואבים.

 לאנשים עם הפרעות קשב לעיתים קרובות יש צפיות ומטרות גבוהות במיוחד, אך רבים מהם מתקשים להצליח במישור המעשי ולהגיע להישגים שמתאימים לכשרונותיהם, בשל ההתנהלות הבלתי יעילה. הם מאוכזבים מעצמם, עלולים לספוג ביקורת קטלנית ממעסיקיהם ומן הסביבה, ומצפים  שבן הזוג "המאורגן" "היודע לתקתק" יביא את רעיונותיהם לכלל מימוש, או לפחות שיקבל אותם כפי שהם ואף ירגיע אותם

ויסלח להם על תפקודם הלקוי, אך זוהי משימה קשה במיוחד לבן הזוג הממוקד.

 בחירת בני הזוג זו בזה, לעיתים קרובות נשענת בדיוק על אותם פערים שבשלב ההיכרות הרומנטית, נתפסים כמשלימים זה את זה ומכאן ניצתת המשיכה. יעל (בת זוגו של גדי, בעל הפרעת קשב) מספרת – "התאהבנו ממבט ראשון. אהבתי את השקט ואת היצירתיות שלו. ראיתי שהוא אמן. הוא הזמין אותי למקומות שאני לא מכירה. ואז קראתי את הספר של סלבדור דאלי "יומנו של גאון" ואמרתי אני אהיה כמו אשתו של דאלי. הוא יצייר ויתפרע ויעשה דברים אמנותיים, ואני דוחפת אותו ומעודדת אותו. אני אהיה העוגן… ואז הילדים נולדו, והיה קשה…  והספינה טבעה.

גדי מספר שהתאהב בכוח שלה "להזיז הרים" היא פרוייקטורית, מן בולדוזר שדוחף דברים קדימה. והוא מוסיף: אם יש לך רעיון מבריק ולפעמים קצת מופרך כמו עשרות הרעיונות שהיו לי, ואין לי מושג איך מקדמים אותו, צריך מן בולדוזר כזה. לשניהם היתה ציפיה בלתי מציאותית. יעל היתה מוכנה להיות העוגן שלו בתנאי שיהיה הגאון המוצלח וכשזה לא צלח הרגישה מרומית ומאוכזבת. גדי קיווה שתהיה בולדוזר, שתממש את הרעיונות שלו… מין סופרוומאן, שאינה צריכה דבר לעצמה, ואינה נזקקת לשותף בטוח לנהל איתו את החיים.

 תפיסות ועקרונות להסתגלות טובה

 מספר תפיסות ועקרונות פעולה עשויים להועיל להסתגלות טובה יותר כדי להקל על ההקצנה בין בן הזוג עם ה ADD, ובת זוגו, ולאפשר חיים יותר אוהבים והרמוניים:

 נקודת המוצא צריכה להיות שה ADD הוא השלכה של הפרעה נוירו ביולוגית ואינו סימן לאישיות מופרעת או שלילית. היכרות עם הקשיים הספציפיים הנובעים מכך עשויים להקל על תחושת האשמה והזעם, וליצור אוירה של שיתוף פעולה בכיוון של מציאת פתרונות.

 (דניאל אמן 2006). טוב שכל אחד מבני הזוג, יידע, יבין ויהיה אמפתי לקשיים המיוחדים של השני. זה עוזר להתנצל ולבקש סליחה על אי הנחת שגורמים זה לזה. יחד עם זאת, בקשת סליחה תכופה מידי, בפרט מצד השותף עם ה ADD, עלולה להיתפס מזוייפת, ולכן להידחות, אם איננה מלווה בניסיון אמיתי לתקן בפעם הבאה.

 למרות הנטיה לראות זאת כהפרעה, ובכך להגדיר את בני הזוג כ"בריאים", מצאתי שרצוי לאמץ עמדה המתייחסת לנושא כעניין של שונות אישיותית. "הוא איש של ספקות והיא אישה של נחרצות. הוא אוהב לנסות, והיא צריכה להיות בטוחה. הוא איש של הדרך והיא  אישה של המטרה".

 כדאי להחליף את רעיון הסימטריה ביחסים הזוגים, ברעיון ההדדיות וההוגנות. סימטריה – משמעותה שכל אחד צריך לעשות את מה שהשני עושה למען המשפחה. הדדיות הוגנת משמעותה שכל אחד מחפש דרכים לתרום למשפחה בדרך האפשרית לו, ודואג ששניהם ירגישו נותנים ומקבלים בהתאמה. לעיתים הנתינה של בן הזוג עם ה ADD, כגון בילוי בפארק עם הילדים, בישול או עבודה בגנה, אינם מקבלים הכרה כתרומה חשובה מספיק, לעומת ניהול הכספים או ארגון נסיעה לחופש.

 כדאי להתאים את הציפיות וסגנון החיים, לאישיות המיוחדת של שני בני הזוג, ולא לבכות את החיים ש"היו יכולים להיות אילו…" אז אולי הבית לא יהיה מתוקתק ומאורגן, ואולי לא ניתן לארח לעיתים קרובות את כל המשפחה, אבל אפשר לשחק עם הילדים, לקשט את הבית, לצאת לטיולים". רצוי לבנות מחדש את הערכים המשותפים – למשל לראות השתעשעות ומשחק, או טיפוח גופני – כערך ולא רק כלוקסוס. טוב להגדיר מחדש מה באמת הכרחי בחיי היום יום, ועל איזה שאיפות אפשר לוותר

 רצוי לבנות חזון משותף ומציאותי שמתאים לנטיות והיכולות של שני בני הזוג. החזון יכלול את המטרות המשותפות לשניהם בתחום חינוך הילדים, סגנון החיים, היחס למשפחה ולסביבה. לחפש על מה יש הסכמה ולא להיתקע בתחומי אי ההסכמה.

 חשוב לתת הכרה בדברים ש"עובדים טוב" בזוגיות. אפשר לשבת יחד, פעם ביום או פעם בשבוע, להגדיר אותם, ולציין איפה היה לכך ביטוי במשך היום או השבוע. להרבות בפעולות שיוצרות קרבה נפשית, עונג משותף, השתעשעות, עניין משותף – כפיצוי וכערך בפני עצמו. להגביר קרבה גופנית לסוגיה וביטויי רגשות חיבה. לפתח את השפה לביטוי עונג, סיפוק משותף, אהבה, משיכה הדדית, חום. לטפח את הקשר החושני והמיני, זה משמש גורם מאחד ומרגש. להכניס גירוי חושי לאוירה המשותפת, דרך ריחות, מוזיקה וכד'.

 לסיכום:

טוב לזכור תמיד את 4 כללי ה"הכלה"

הכרה– כל אחד מהם מכיר באחריותו על התנהגותו הפוגעת בבן הזוג, ומביע התנצלות. כוונה– כל אחד מהם מתכוון לשינוי, והם בונים יחד פעולות שיקלו על המכשולים

למה– מתן הסבר איך הפרעת הקשב מקשה עליו, ואיך אותו קושי משפיע על בן הזוג.

הבנה – מתן אמפתיה – כל אחד מגלה הבנה לכעס ולפגיעה של השני.

 קורות:

דניאל ג. אמן (2006) ADD במערכות יחסים אינטימיות. אמציה הוצאת ספרים.

Amy Ellis, Ph.D. San Diego, CA.

חדוה נבון –  www.navoncenter.com

 

שרה איווניר

0524-205105 03-6412581 טל.

www.saraiwanir.com

sarailan@netvision.net.il

 

Posted on

איך להתיידד עם הזמן? – התמקדו בעשייה

עקרון חשוב בפיתוח תחושת והערכת זמן הוא יצירת הרגלים המבוססים על פעולה. זה אומר החלטה נחושה ליישם את האסטרטגיות שתלמדו כאן.

פיתוח השעון הפנימי שלך

  1. שים שעון בכל חדר. ככל שיהיו יותר שעונים בטווח הראייה שלך(גם אם לא תסתכל עליהם) כך תשתפר המודעות שלך לזמן.
  2. בדוק מה השעה באופן קבוע. הצב נקודות שבהן אתה בודק את השעון במהלך היום. לדוגמא בסיום משימות, במעברים ממקום למקום, בדיקה שגרתית תגרום לכך שפחות תאבד קשר עם הזמן.
  3. ענוד שעון.  אמנם גם במכשיר הסלולרי יש שעון אבל יותר קל להסתכל בשעון על פרק היד מאשר להוציא את הסלולרי מהכיס.
  4. ברוב השעונים יש אפשרות לטיימר העובד על רטט או צפצוף, ניתן לכוון את התזכורות האלו ביחידות זמן קבועות. התזכורות מעדכנות אותך שעברה עוד יחידת זמן. הן יכולות לקטוע היפר פוקוס אם אתה תקוע על משהו יותר מדי זמן.
  5. שאל את עצמך שאלות. אם אתה תופש את עצמך תוהה מדוע אתה מבזבז כל כך הרבה זמן בעשיית משהו לעיתים קרובות מדי, הפוך זאת להרגל לשאול את עצמך שאלות כמו"  מה אני צריך לעשות עכשיו?"  האם זה הדבר הכי נכון לעשות עכשיו? אם לא שנה כיוון למשהו יותר  מתאים למטרות וליעדים שלך.
  6. חשב את הזמן לאחור. אם אתה רוצה לצאת מהבית ב8:30 אז צריך לסיים ארוחת בוקר ב8:25 , להתחיל לאכול ב8:00 וכו'.

השתמש בתזכורות מכל הסוגים כדי להתחבר לזמן

  1. צור תזכורות באמצעות שעון מעורר  לכך שהגיע הזמן לעצור או להתחיל פעולה. אל תסמוך על השעון הפנימי שלך.(יש סוגים של טיימרים בגוגל כרום)
  2. השתמש ביישומים להגבלת פעילות באינטרנט שהוא גורם רציני בהסחות  מפעילות פרודוקטיבית. יישומים כמו: Leechblok  שעובד על Firefox   ו Stayfocsed   שעובד על Google Chrome.
  3. כוון טיימר תזכורת לשינה. איחור בבוקר לעיתים קרובות  מתחיל  בהליכה מאוחרת לישון בלילה לפני. אם אתה נתפש בפעילות ומפספס ת שעת השינה, כוון  טיימר לשעת השינה הרצוייה ופעל על פיו אלא אם קרה מקרה חירום.

10.כוון את הטלויזיה כך שתיכבה בשעה מסוימת.

11. התאם את הלו"ז שלך למישהו אחר . ע"י כך שתלך לישון, תקום או תצא מהבית יחד עם מישהו מבני משפחתך, תוכל לעקוב אחר המיקום שלו בזמן ואחר המקום שבו אתה צריך להיות בלו"ז שלך.

השתמש באמצעי לניהול זמן(יומן/אאוטלוק/סמרט פון)

12. השתמש ביומן. תרשום כל פעילות,  בדוק את היומן מדי כמה שעות ובצע את מה שתכננת.

13. התאם את היומן למציאות, לעיתים רחוקות סדר היום תואם את התכנון המקורי. החזק את היומן לידך כך שתוכל לעדכן אותו כאשר משהו חדש צץ. מצד שני אל תתחייב למשהו חדש עד שתבדוק אם הוא מסתדר עם התכנית שלך לאותו זמן.

14. הוסף זמן להכנות ולמעברים. ADHDים  נופלים על חוסר ההתייחסות למרכיב הזמן במעבר ממשימה למשימה.

15. הוסף כ50 אחוז להערכות שלך. אם יש לך משימה שלא מדדת בעבר, אתה צריך לנחש כמה זמן יקח להשלים אותה. בדרך כלל משימות לוקחות יותר מכפי שאנחנו מעריכים. אם תסיים מוקדם יותר הרווחת.

Posted on

"לא יכול להיות שעבר כל כך הרבה זמן !"( חלק ראשון)

האם תחושת זמן מוטעית גורמת לכם לאחר? לרוץ ממקום למקום? לאבד

קשר עם לוח הזמנים? הטיפים שאביא כאן יעזרו לכם לנצח את השעון.

לכולנו יש שעון פנימי האומר לנו כמה זמן עבר.

אצל חלק הוא מתקתק באופן קבוע וברור, כך שהם טובים בשיפוט של כמה זמן עבר. הם משתמשים ביכולת  הזאת כדי לכוון את התנהלותם ולהתאים את הקצב שלהם, כמו להאיץ פעילות כאשר הדד ליין מתקרב או לתעדף את משימותיהם מחדש, כדי לבצע את הדברים החשובים יותר.

יש להם לו"ז בראש הם יודעים מה המשימות שלהם והם יודעים איפה הם נמצאים ביחס אליו-  מה נשאר להם לעשות וכמה זמן הם צריכים כדי לעשות זאת.

אנשים עם ADHD בדרך כלל יודעים מה הם צריכים לעשות, אבל מתקשים לבצע זאת. השעון הפנימי שלהם מתקתק בשקט,  שקט מדי בכדי לכוון את התנהגותם. כתוצאה מכך הם נשארים מרוכזים בפעולות מהנות בזמן שהם אמורים לעשות דברים חשובים יותר ופחות מרגשים. לעומת זאת אם הם עוסקים במשהו חשוב הם לא ישימו לב שהם צריכים לעבור למשימה אחרת כמו להתקשר למישהו חשוב, ללכת לפגישה או לאסוף את הילדים מבי"הס.

ADHD  עיוורים לזמן

האם התיאורים הבאים משקפים אותך ואת חייך?

הזמן נוזל לכם -עשר דקות של עיסוק במשהו משעמם מרגישות לכם כמו שעה. לעומת זאת אם אתם עוסקים שעה במשהו שמדליק אתכם זה מרגיש כמו עשר דקות.

אתם לא מעריכים נכון את הזמן הדרוש לביצוע משימה.  קשה לכם להעריך כמה זמן ייקח לבצע פעולה . כשאתם מתכננים פרויקט כל שהוא, אתם מעריכים פחות ולא יותר  את הזמן שייקח להשלים אותו.

אתם מאחרים – אתם לא שמים לב מתי הזמן לעזוב לפגישה עסקית או אחרת , מכיוון שהשעון הפנימי שלכם לא התריע עדיין.

אתם הולכים לישון מאוחר מדי- כל לילה, אתם  מנסים לבצע את כל מה שתכננתם להיום, וזה דוחף אתכם ללכת לישון מאוחר מדי. אתם לא מודעים לקצב הזמן בשעות הערב בבית משום שאינו מובנה, כך שאתם לא שמים לב שהגיע  השעה לישון. ( מעבר לכך שADHD רבים הרבה יותר יעילים בלילה מכיוון שאז שקט יותר )

אתם בדרך כלל ממהרים ומבולבלים – מכיוון שהחוסר בתחושת הזמן מביא למתח תמידי עקב תחושה של חוסר שליטה וסדר.

אתם נתפסים כמבזבזי זמן –מבקרים אתכם על כך שאתם מבצעים את המשימות הפחות חשובות קודם ולא את המשימות החשובות למרות שזה לא נעשה מבחירה מודעת.

בפוסט הבא אסטרטגיות לשינוי