Posted on

לצאת מעבדות לחרות/ רוית חבשוש

לצאת מעבדות לחירות….

 בדיוק לפני שנה יצאתי מעבדות לחירות..

רוית חבשוש לבלוג מסע מופלא

 לאתר של רוית חבשוש

 אחרי שנים רבות של התלבטויות, ספקות ותסכול מעבודתי כשכירה (והתקף חרדה אחד…) החלטתי להעז, להתפטר מהעבודה ולהגשים את החלום שלי: להתפרנס מהתשוקה הגדולה שלי למסעות וצילום גיאוגרפי.

 החלק הקשה ביותר היה השינוי המחשבתי – להאמין בעצמי וביכולת שלי לעשות שינוי ולחיות את החיים אחרת ממה שהורגלתי וחונכתי.

 ההתמודדות הבאה הייתה עם הסביבה שלא תמיד תמכה בהחלטה שלי לעזוב עבודה בטוחה ומסודרת לטובת הרפתקה לא ברורה, בייחוד בגילי המופלג…

אין ספק שהחלק ההתחלתי הוא המפחיד ביותר בייחוד כשלא רואים את הדרך בצורה ברורה. עדיין לא הייתי בטוחה אם אני עושה את הצעד הנכון ושלא אתחרט על כך בעתיד, אבל בכל יום התקדמתי בצעד אחד קטן.

השינוי מחייב לצאת מגבולות הנוחות – נאלצתי להתמודד עם פחדים, חוסר ודאות וגם דברים שלא תמיד רציתי להתמודד עימם. שיחת המכירה הראשונה שלי הייתה המשוכה המפחידה ביותר, אבל ברגע שעשיתי אותה – ראיתי ש"נשארתי בחיים" ושהפחד היה גדול יותר מן המעשה עצמו.

לשמחתי התברכתי בחברים יקרים שליוו ותמכו בי, כל אחד בדרכו: יואל שתרוג – מורה לצילום ובעיקר לחיים, משה הרשקו החונך העסקי שלי שמלווה אותי באכפתיות כאילו זה העסק שלו עצמו, ראובן סדן – שלימד אותי לאהוב את הפרעת הקשב שלי והראה לי איזו מתנה נהדרת קיבלתי ועוד רבים אחרים…

אני עדיין הולכת בדרך לא ידועה אבל כבר יודעת שזו הדרך שבה אני רוצה ללכת ומאמינה כשכאתה עושה משהו מתוך אהבה ותשוקה אמתית – אתה תצליח…

מאחלת לכולנו לצאת מעבדות לחירות, להתמודד עם פחד או מחסום כלשהו ולגלות עד כמה זו חוויה משחררת ומעצימה…

החופש הגדול ביותר הוא לחיות את החיים שאתה חולם,  בדרכך…

חג חירות שמח…   

Posted on

חברות, ניהול רגשות וADHD

 

בחודש האחרון בעקבות פטירתה של אמי, נחמה, הייתי שרוי בתקופה רגשית לא קלה. לאחר השבעה שמלאה בתעסוקה ולא נותנת זמן לחשוב, נוצר חלל. חסרות השיחות כל בוקר, המפגשים בשלישי ושבת והשיתוף בחוויות הילדים בצבא.  החזרה לשגרה לוקחת זמן וכתיבת פוסט עוד יותר קשה. אבל מתוך הקושי עלה נושא חשוב בעיני והוא תפקידם של חברים בחיינו בכלל ובחייהם של האנשים עם  ADHDבפרט.

ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD  מיחסים חשיבות רבה לקשרים חברתיים, גם אם הם מתקשים ביצירת קשרים, אין הדבר אומר שזה לא חשוב להם.

יצירת קשרים חברתיים כרוכה במיומנויות חברתיות, יכולת יצירת קשר, הצגת עצמי, שאלת שאלות, מתן מחמאות ועוד כישורים רבים שלחלק מאנשי הADHD באים בקלות ולחלקם בקושי רב.

לאחרונה חשבתי על קשרים חברתיים והקשר שלהם עם ניהול רגשות, כנראה שיש סיבות טובות מדוע אנשי ה ADHD מחפשים חברות, יש בקשרים משוב, עניין, תמיכה, חיזוקים והיבטים נוספים התורמים רבות לאיכות חיינו.

מכיוון שלאנשים עם  ADHD יש קושי בניהול רגשות, אין ספק שלחברים יש תפקיד מאד חשוב, במיוחד במצבים של משברים, מצבים כמו אבל, פרידות, שינויים.

האפשרות להיעזר בכתף תומכת, אוזן קשבת, עצה טובה ועידוד אין כמוהם כדי לסייע להתגבר על הקשיים. התחושה שאתה לא לבד, שיש אנשים שחושבים עליך, שאכפת להם ממך, יש בה עוצמה גדולה.

מסתבר שגם היהדות חשבה על הדברים, ביצירת מסגרת המאפשרת את התמיכה(מלבד כמובן הכבוד שאנו נותנים לנפטר בכך שאנו עוצרים את חיינו לשבוע ומקדישים את הזמן למחשבות ולזיכרון) השבעה מאפשרת מסגרת לגיטמית ומכובדת לפגוש אנשים יקרים לך, להתחבק, לקבל תמיכה ואהבה.

מכאן המסקנה הברורה היא יש משהו טבעי וחשוב בצורך הזה בקשרים חברתיים בריאים ומספקים העולה כבר מגיל צעיר. גם אם בגיל הצעיר לא מובנים הצרכים מאחורי חיפוש החברות. בגיל מבוגר יותר אנו יודעים להעריך את הערך הגדול שקיים בחברות וכמה חשוב להשקיע בשמירה על הקשרים, כי כמו בכל תחום ככל שאתה משקיע בחברות כך היא חוזרת אליך ובגדול.

מוקדש באהבה רבה לכל חברי שהיו אתי.