Posted on

ADHD ופולני מבקש עזרה

היכולת לבקש עזרה היא יכולת חשובה בחיים, כמי שנולד בבית פולני אחד העקרונות המרכזיים הוא לא לספר כלום ובוודאי לא לבקש עזרה. למשל נקודות תורפה או מחלות אסור לשתף אחרים. תוסיפו למשוואה ADHD אז תבינו כמה זה מסובך לאנשים כמוני שמרגישים שבקשת עזרה היא בעצם יציאה מהארון .
מאידך ככל שאני עוסק באופן מקצועי באימון ובעזרה לאנשים הנתקלים בקשיים הנובעים מADHD אני לומד שהמצליחנים הם אנשים שיודעים כיצד לבקש עזרה מאחרים.
הסרטן שפגש אותי באמצע החיים ושהתגלה לפני כחצי שנה גרם לי לעשות קפיצת מדרגה בתחום בקשת העזרה.
יש משהו בידיעה שאתה חולה במחלה הזו שגורם לי להתגבר על כל מיני מחסומים טיפשיים ובהבנה שהמטרה של ההישרדות כל כך גדולה וחשובה שאי אפשר להתעסק בשטויות כמו לא נעים לי, מה יגידו, או המחשבה שאולי לא תקבל את העזרה.
חלק מההתמודדות הוא להבין שהדרך בחיים בכלל ובמשבר מסוג זה היא לחשוב חיובי ולהיעזר בכל מי שרק אפשר.
המחשבות השליליות האוטומטיות גורמות בד"כ לחשוש שלא אקבל עזרה כשאבקש, בפועל כשבקשתי עזרה באופן מפורש, הסתבר לי שרוב מכריע של האנשים נרתמו לעזור ויעשו כמיטב יכולתם, יצרתי לעצמי קבוצת תמיכה רגשית בדמות חברים והמשפחה הקרובה, קבוצת תמיכה מקצועית בדמות רופאים מתחומים השונים שמתגלים בגדולתם בשיתוף הפעולה מעבר לסטנדרט, בסיוע בבקשות השונות. אפילו קבוצת תפילות לשלומי באמצעות חברי החרדים.
אמנדה פאלמר מוסיקאית אמריקאית מקורית בהרצאה בTED ,מספרת על היכולת לבקש, יכולת שהיא פיתחה בתקופה שעבדה כפסל חי, היא עמדה ככלה לבנה עם כובע למראשותיה ומי שתרם לה קיבל פרח, מי שלא תרם קיבל מחווה של חיוך עצוב. זה היה אימון בבקשה, היא הגיע לרמות גבוהות ביותר בגיוס המונים.
אז מה צריך כדי לבקש עזרה?
צריך להאמין ברצון הטוב של האנשים.
צריך להיות מוכן לחשוף את עצמך ואת החולשות שלך.
צריך לבקש בצורה מפורשת ובהירה.
אבל החשוב ביותר- היכולת הזאת לתקשר ולבקש היא בסיס לתקשורת אינטימית, היא מאפשרת לנו להגיע למפגשים אינטימיים מרגשים וחווייתיים אשר עושים את חיינו למלאים ומספקים ברמות שלא נוכל להגיע אליהן ללא הפתיחות הזאת. ולכן הרווח של מי שמתגבר על הפולניות ועל הADHD ומצליח לבקש הוא גדול והופך את חייו מאושרים ומרתקים יותר.
קישור להרצאה של אמנדה פאלמר בטד
https://www.ted.com/talks/amanda_palmer_the_art_of_asking

Posted on

ADHD ולימודים, מה שלא יגידו לכם בבית הספר

מספר מתאמנים שפנו אלי לאחרונה כדי להיעזר באימון לצורך קבלת החלטות וכדי להתכונן בצורה טובה ללימודים, העלו אצלי מחדש נושא של ADHD ולימודים.
משה בחור צעיר בן 25 שפגשתי לפני כמה שנים הושפע מחוויית הלימודים שלו בחטיבת ביניים ותיכון בצורה שגרמה לו להימנע ממחשבה על לימודים, הכישלונות שחווה במסגרות אלו המשיכו ללוות אותו בשנים הבאות עד אחרי הצבא. בעקבות עבודה בשיפוצים של בית משפחתי והעובדה שמצא עניין בנושא זה, הצעתי לו לנסות ללמוד לפחות קורס קצר ביזמות נדלן. הוא ניסה זאת. בימים אלו הוא אכן לומד.
משה הוא אחד מצעירים רבים שפגשתי במהלך השנים עם חוויות דומות. הטענה שאני מציג בפני צעירים אלו היא שהדבר היחידי שהם יכולים להסיק מהחוויות בבית הספר היא שלימודים במתכונת המקובלת 200 שנים עם מורה ולוח ודרכי הוראה יבשות ומשעממות . לא מתאימים להם. זה לא אומר דבר לגבי יכולת הלימודים שלהם. בנושאים שמעניינים אותם, בשיטות הוראה חוויתיות, ובגיל בוגר יותר הם יצליחו בוודאי בלימודים.
אני אישית לא סיימתי תיכון עם בגרות מלאה ולמרות זאת למדתי עד תואר שני.
ואני מכיר עוד כמה אנשים שעשו כך.
בית הספר במבנהו השמרני והמשעמם לעיתים קרובות, ויחד עם זאת חסר ידע וכלים להבין ולסייע לתלמידים עם ADHD גורם לצעירים עםadhd לפקפק ביכולתם ללמוד אחרי הצבא. וכתוצאה מכך רבים מהם מרימים ידיים מראש ואפילו לא מנסים ללמוד.
אז מה עושים עם תחושת חוסר הביטחון וחוסר האמונה הזאת?
1. מסבירים לאותם צעירים שהמושג למידה הרבה יותר רחב. ושאין להסיק דבר מחוויותיהם בבתי הספר. הם בוגרים יותר ומגובשים יותר. ויצליחו בתחומים שמעניינים אותם.
2. עוזרים להם לבחור מסלול שמעניין אותם.
3. מתחילים בקטן. קורס קצר של חודש עד חצי שנה. לא להתחיל ישר בלימודים אקדמיים.
4. נרשמים למכינה קדם אקדמית.(קיימות מכינות עם הבנה והכלה ללקויי למידה)המאפשרות השלמת בגרויות.
5.לומדים אסטרטגיות למידה .
6. מסתייעים במאמן כדי לגבש דרכי התארגנות וניהול עצמי שנדרשים לצורך הצלחה בלימודים.