Posted on

על יצירתיות ו ADHD לבד. מבחוץ. בלחץ. בלי מיקוד.

במאמר המתפרסם במוסף כלכליסט שנכתב ע"י אורן הוברמן   בנושא יצירתיות, בולט הקשר בין יצירתיות לבין המאפיינים של ADHD . אני מביא כאן  דגשים הקשורים לADHD  במאמר עם הפנייה למאמר המקורי שהוא מרתק ומפתיע בכמה מגילוייו. קישור למאמר בכלכליסט http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3572606,00.html

היצירתיות מתחילה כשהמחשבה בורחת. המוח עסוק כל הזמן גם כשאנחנו לא חושבים על כלום וגם כשאנחנו ישנים. במחקר שעשה נוירוביולוג בשם מרקוס רייצ'ל מאוניברסיטת וושינגטון הוא הבחין במשהו משונה, גם בזמן המנוחה ה-MRI  מדד פעילות מנטלית שהיתה נמרצת לא פחות מזו שבזמן מבחנים. הוא החליט לבדוק על מה איבר יעיל וחסכוני כמו המוח מבזבז כל כך הרבה משאבים בזמן המנוחה. והתשובה שהגיע אליה היא שבהיעדר גירוי, המוח פשוט מבדר את עצמו. רייצ'ל גילה שאם לא מזינים את המוח במידע מעניין מבחוץ הוא, הוא יוצא לחפש את המידע מבפנים. בהמשך גילה שאם אנו חולמים בהקיץ המוח מפעיל רשת של אזורים הרחוקים זה מזה, בקדמת המוח ובחלקו האחורי, שבשגרת היומיום אינם פועלים בסנכרון זה עם זה. כאשר אנחנו מרחפים הם מתחילים לשוחח ביניהם. הוא קרא לרשת האזורים הזאת " רשת ברירת המחדל ",מחקרו הסתיים בהעלאת השערה שהפעילות הזאת היא דרכו של המוח למצוא קשרים חדשים בין מידע שצבר לאורך היום לבין מידע שכבר מצוי  בו. שזהו בעצם חלק מהותי ממה שקרוי "יצירתיות".

ב2005 התפרסם מחקר של ג'ונתן סקולר פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת  קליפורניה, הוא גילה שאנשים שנוטים יותר לאבד לאבד ריכוז ולחלום בהקיץ מקבלים ציונים גבוהים יותר במבחני יצירתיות ( מה זה אם לא חלק מADHD).

הקשר שבין יצירתיות לקשב חוזר שוב ושוב. במחקר משותף של חוקרי מוח מאוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת טורונטו התבקשו 86 מתנדבים להתרכז במשימה מורכבת תוך התעלמות מגירויים חיצוניים כמו רעש של מזגן, טרטור של שיפוצים מבנין סמוך ושיחה שנערכת בקרבת מקום. מתנדבים שלא הצליחו להתעלם מההפרעות היו גם אלו שקבלו את הציונים הגבוהים ביותר במבחני יצירתיות.

ההסבר המרתק שניתן ע"י  פרופסור גורדן פטרסון, שהוביל את המחקר היה " אנשים שמתקשים לסנן את העולם החיצון למעשה קולטים יותר מידע מסביבתם, גם באופן בלתי מודע. נוצר אצלם מאגר גדול יותר של רעיונות ואנלוגיות, לפעמים מרוחקות ולא שגרתיות, ונדידת המחשבות התכופה שלהם עוזרת להפוך את המידע הזה לנגיש יותר. להערכתי זה חלק מהסוד של אנשים יצירתיים ."

Posted on

זוגיות בקצב ה-ADD , השפעות הגומלין בין "הפרעות קשב" לזוגיות

ד"ר שרה איוניר, מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. ממייסדות מכון שינוי. מרצה ב"תכנית לפסיכותרפיה ממוקדת" – אוני' בר-אילן, ב"תכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית", אוני' עברית ירושליים, ובמכון שינוי. כותבת ומפרסמת בספרות המקצועית.

 חסים זוגיים כשלאחד מבני הזוג 'הפרעת קשב וריכוז' – נדמים לעיתים לרכבת הרים, הנעה במהירות בזק בין פסגות של התרגשות ואז נופלת לתהומות של אכזבה וייאוש, ומשם קדימה לריגוש, לציפיה ולאכזבה הבאה. הערצה והתפעמות הדדית בראשית היחסים, עשויות להתרסק אל קיר הקושי לעמוד במשימות היום יום הראשונות, ולהוביל לתוך בדידות, פגיעות, וחוסר אמון.

 זוגות אלו עשויים להיקלע לרוגז ומריבות בתחומים רבים של החיים – ניהול יום יומי, ארגון זמן, התנהלות כלכלית, הורות, אינטימיות ויחסי מין, סוגיית בטחון ואמון, תחושת הוגנות (חלוקת הנטל), חלומות וציפיות וסגנון חיים.

השותפים עם ה – ADD, נוטים לאימפולסיביות, עלולים להעניש ילדים באופן מופרז, אך גם לפנק באופן קיצוני. יש להם קושי בחשיבה על פי רצף פעולות "היא לא חושבת לפני שהיא פועלת". מבטיחים שיפקידו את הצ'ק בבנק, שיביאו את הילד בזמן מן הגן, שיקחו את השעון לתיקון– אבל אינם מבצעים את המשימות. קבעו להיפגש, הם עשויים להופיע  באחור של שעה חצי. תמיד יש להם הסברים ואינם חשים מה לא בסדר. זקוקים לריגוש ככוח מניע, כשנפסק הריגוש- נופלת היכולת לבצע.  תחילת היחסים עשויה להתאפיין בגירוי חזק, אבל אחר כך היחסים יראו משעממים: "בהתחלה הוא היה רגיש כלפי, עכשיו נראה שלא איכפת לו בכלל". לעיתים קרובות הם ייצרו באופן לא מודע קונפליקטים כדרך נוספת לריגוש. "אם אני אומר שחור, היא תגיד לבן". נוטים לשכוח פגישות, היכן הניחו דברים, שמות של אנשים וכד'.

 כשכבר מגיעים לשיחה אינטימית, הם מתקשים להקשיב ולתת ביטוי מילולי למחשבה מאורגנת. מחשבה רודפת מחשבה – כשבן הזוג משתף אותם בחוויה כואבת, מיד לאחר שיסיים לדבר – הם עלולים להגיד משהו שאינו שייך כלל – "סיפרתי לו בבכי שמנהל הבנק שוב קרא לי, ואני פוחדת שלא נצליח לעמוד בחובות, וכשסיימתי הוא שאל אם החבר שלו צלצל". כשמתחילים לדבר לעיתים שוכחים מה רצו לומר. מתקשים בארגון- סביבם הרים של כביסה, של ניירות ומכתבים. נוטים לדחייינות, מתקשים להשלים משימות.

 ן הזוג שהתנהגותו יותר נורמטיבית, עשוי לחווות את עצמו כקרבן של שותפו. במקרה הטוב יראה את השותף עם ה ADD, כנכה, ובמקרה הפחות טוב – כרשע, כעצל, כמי שאינו מתחשב או לא אוהב את בן הזוג – הוא עשוי לפתח דמוניזציה כלפיו  (בכך שהוא רואה אותו לגמרי שלילי, ומייחס לו כוונות שליליות). בדרך כלל בני הזוג ירגישו עומס כבד של החיים, שכולו נופל על כתפיהם. יחושו את בני הזוג כילדים שאי אפשר לסמוך עליהם, ויחיו עם כעס גדול, או דכאון וייאוש. הם חיים עם אכזבה ותחושת אבדן. אבדן של החלום על  'החיים האמיתיים', או 'החיים הנורמליים'. הם ממוקדים בתסכול ובחסך, ומתקשים להנות מבני הזוג שלהם כפי שהם. הם מרגישים שהם צריכים להיות "המטפלים" או האמא ואבא והם עצמם וצרכיהם אינם נענים. בכל פעם שהם מתבקשים לנסות להתאים את עצמם למגבלה של בן הזוג – הם מרגישים שרק הם צריכים לעשות את השינוי, ובן הזוג משוחרר מכל מאמץ.

 

בצד הקשיים, אנשים עם קשיי קשב, מתאפיינים גם ביצירתיות, באינטואיציה מצויינת – מבינים מהר מה קורה ומגיבים מהר. בעלי יכולת להיות שמחים ומשעשעים, חדשניים ומקוריים. איתם אין רגע משעמם. מריבות קשות ועלבונות עשויים להתפוגג מהר, בשל היכולת לסלוח, לשכוח, ולפייס. בני זוגם כשאינם כועסים, עשויים להנות מתכונות כמו רגישות, נאמנות, סבלנות, וטוב לב המאפיינות אותם. הם בעלי יכולת לאמפתיה וחמלה: "ייתנו את החולצה שלהם בלי לחשוב פעמיים". אוהבים לעזור, טובים בענייני בית וילדים.

 הם משתוקקים לקרבה, אהבה ואינטימיות, אך פועלים באופן שמשיג את המטרה ההפוכה, באמצעות מסרים כפולים. למשל: מביעים באופן מילולי אהבה והערצה לבת הזוג, אבל בפועל לא עושים פעולות מעשיות שמגבות הצהרה זו: לא ייזמו בילוי, לא יביאו מתנה, לא יעזרו כדי להקל. הם יכולים להביע התנצלות על כך ששכחו להביא מה שהתבקשו, או על התפרצות והעלבה, אבל זה אינו מביא שינוי או תיקון של ההתנהגות בפעם הבאה: "אחת לכמה חודשים יש לנו 'שיחה'. אני מבטאת את הקושי ברמת אחזקת הדברים, והוא אמפתי אלי, לוקח על עצמו אחריות, אבל אינו עומד בה ואני לא יודעת מה קורה. "לא משנה מה מסכמים ומה מחליטים, זה נכנס מפה ויוצא מפה".

בנושאים מהותיים לזוגיות: הקשר הרגשי, המשיכה המינית, ותחומי עניין משותפים הם לרוב טובים מאד, ויוצרים עוד יותר בלבול וקיטוב בין המקומות הטובים והנעימים בקשר לבין המקומות הקשים והכואבים.

 לאנשים עם הפרעות קשב לעיתים קרובות יש צפיות ומטרות גבוהות במיוחד, אך רבים מהם מתקשים להצליח במישור המעשי ולהגיע להישגים שמתאימים לכשרונותיהם, בשל ההתנהלות הבלתי יעילה. הם מאוכזבים מעצמם, עלולים לספוג ביקורת קטלנית ממעסיקיהם ומן הסביבה, ומצפים  שבן הזוג "המאורגן" "היודע לתקתק" יביא את רעיונותיהם לכלל מימוש, או לפחות שיקבל אותם כפי שהם ואף ירגיע אותם

ויסלח להם על תפקודם הלקוי, אך זוהי משימה קשה במיוחד לבן הזוג הממוקד.

 בחירת בני הזוג זו בזה, לעיתים קרובות נשענת בדיוק על אותם פערים שבשלב ההיכרות הרומנטית, נתפסים כמשלימים זה את זה ומכאן ניצתת המשיכה. יעל (בת זוגו של גדי, בעל הפרעת קשב) מספרת – "התאהבנו ממבט ראשון. אהבתי את השקט ואת היצירתיות שלו. ראיתי שהוא אמן. הוא הזמין אותי למקומות שאני לא מכירה. ואז קראתי את הספר של סלבדור דאלי "יומנו של גאון" ואמרתי אני אהיה כמו אשתו של דאלי. הוא יצייר ויתפרע ויעשה דברים אמנותיים, ואני דוחפת אותו ומעודדת אותו. אני אהיה העוגן… ואז הילדים נולדו, והיה קשה…  והספינה טבעה.

גדי מספר שהתאהב בכוח שלה "להזיז הרים" היא פרוייקטורית, מן בולדוזר שדוחף דברים קדימה. והוא מוסיף: אם יש לך רעיון מבריק ולפעמים קצת מופרך כמו עשרות הרעיונות שהיו לי, ואין לי מושג איך מקדמים אותו, צריך מן בולדוזר כזה. לשניהם היתה ציפיה בלתי מציאותית. יעל היתה מוכנה להיות העוגן שלו בתנאי שיהיה הגאון המוצלח וכשזה לא צלח הרגישה מרומית ומאוכזבת. גדי קיווה שתהיה בולדוזר, שתממש את הרעיונות שלו… מין סופרוומאן, שאינה צריכה דבר לעצמה, ואינה נזקקת לשותף בטוח לנהל איתו את החיים.

 תפיסות ועקרונות להסתגלות טובה

 מספר תפיסות ועקרונות פעולה עשויים להועיל להסתגלות טובה יותר כדי להקל על ההקצנה בין בן הזוג עם ה ADD, ובת זוגו, ולאפשר חיים יותר אוהבים והרמוניים:

 נקודת המוצא צריכה להיות שה ADD הוא השלכה של הפרעה נוירו ביולוגית ואינו סימן לאישיות מופרעת או שלילית. היכרות עם הקשיים הספציפיים הנובעים מכך עשויים להקל על תחושת האשמה והזעם, וליצור אוירה של שיתוף פעולה בכיוון של מציאת פתרונות.

 (דניאל אמן 2006). טוב שכל אחד מבני הזוג, יידע, יבין ויהיה אמפתי לקשיים המיוחדים של השני. זה עוזר להתנצל ולבקש סליחה על אי הנחת שגורמים זה לזה. יחד עם זאת, בקשת סליחה תכופה מידי, בפרט מצד השותף עם ה ADD, עלולה להיתפס מזוייפת, ולכן להידחות, אם איננה מלווה בניסיון אמיתי לתקן בפעם הבאה.

 למרות הנטיה לראות זאת כהפרעה, ובכך להגדיר את בני הזוג כ"בריאים", מצאתי שרצוי לאמץ עמדה המתייחסת לנושא כעניין של שונות אישיותית. "הוא איש של ספקות והיא אישה של נחרצות. הוא אוהב לנסות, והיא צריכה להיות בטוחה. הוא איש של הדרך והיא  אישה של המטרה".

 כדאי להחליף את רעיון הסימטריה ביחסים הזוגים, ברעיון ההדדיות וההוגנות. סימטריה – משמעותה שכל אחד צריך לעשות את מה שהשני עושה למען המשפחה. הדדיות הוגנת משמעותה שכל אחד מחפש דרכים לתרום למשפחה בדרך האפשרית לו, ודואג ששניהם ירגישו נותנים ומקבלים בהתאמה. לעיתים הנתינה של בן הזוג עם ה ADD, כגון בילוי בפארק עם הילדים, בישול או עבודה בגנה, אינם מקבלים הכרה כתרומה חשובה מספיק, לעומת ניהול הכספים או ארגון נסיעה לחופש.

 כדאי להתאים את הציפיות וסגנון החיים, לאישיות המיוחדת של שני בני הזוג, ולא לבכות את החיים ש"היו יכולים להיות אילו…" אז אולי הבית לא יהיה מתוקתק ומאורגן, ואולי לא ניתן לארח לעיתים קרובות את כל המשפחה, אבל אפשר לשחק עם הילדים, לקשט את הבית, לצאת לטיולים". רצוי לבנות מחדש את הערכים המשותפים – למשל לראות השתעשעות ומשחק, או טיפוח גופני – כערך ולא רק כלוקסוס. טוב להגדיר מחדש מה באמת הכרחי בחיי היום יום, ועל איזה שאיפות אפשר לוותר

 רצוי לבנות חזון משותף ומציאותי שמתאים לנטיות והיכולות של שני בני הזוג. החזון יכלול את המטרות המשותפות לשניהם בתחום חינוך הילדים, סגנון החיים, היחס למשפחה ולסביבה. לחפש על מה יש הסכמה ולא להיתקע בתחומי אי ההסכמה.

 חשוב לתת הכרה בדברים ש"עובדים טוב" בזוגיות. אפשר לשבת יחד, פעם ביום או פעם בשבוע, להגדיר אותם, ולציין איפה היה לכך ביטוי במשך היום או השבוע. להרבות בפעולות שיוצרות קרבה נפשית, עונג משותף, השתעשעות, עניין משותף – כפיצוי וכערך בפני עצמו. להגביר קרבה גופנית לסוגיה וביטויי רגשות חיבה. לפתח את השפה לביטוי עונג, סיפוק משותף, אהבה, משיכה הדדית, חום. לטפח את הקשר החושני והמיני, זה משמש גורם מאחד ומרגש. להכניס גירוי חושי לאוירה המשותפת, דרך ריחות, מוזיקה וכד'.

 לסיכום:

טוב לזכור תמיד את 4 כללי ה"הכלה"

הכרה– כל אחד מהם מכיר באחריותו על התנהגותו הפוגעת בבן הזוג, ומביע התנצלות. כוונה– כל אחד מהם מתכוון לשינוי, והם בונים יחד פעולות שיקלו על המכשולים

למה– מתן הסבר איך הפרעת הקשב מקשה עליו, ואיך אותו קושי משפיע על בן הזוג.

הבנה – מתן אמפתיה – כל אחד מגלה הבנה לכעס ולפגיעה של השני.

 קורות:

דניאל ג. אמן (2006) ADD במערכות יחסים אינטימיות. אמציה הוצאת ספרים.

Amy Ellis, Ph.D. San Diego, CA.

חדוה נבון –  www.navoncenter.com

 

שרה איווניר

0524-205105 03-6412581 טל.

www.saraiwanir.com

sarailan@netvision.net.il

 

Posted on

על שרות צבאי ו ADHD

במשך שנים נשאלתי והבעתי דעתי על השרות בצה"ל מזווית ראייה של ADHD שוחחתי עם הורים וחיילים. בשנתיים האחרונות נחשפתי לנושא זה גם דרך השרות של בני בצה"ל. יש לי מספר תובנות בנושא זה.

  1. בנים עם ADHD יכולים להצליח אם הם משרתים ביחידות שיש בהן הרבה פעילות ועניין ביחד עם מסגרת ברורה, הצירוף של שני אלה אקשן ומסגרת מאפשר להם להביא לידי ביטוי את יכולותיהם.
  2. דווקא  הורדת פרופיל והעברה ליחידות מפקדה יכולה לעשות רע. תחשבו על בחור עם ADHD  שצריך להיות אפסנאי, למלא טפסים כל היום ולדאוג לציוד מסודר. זה נראה כמו המקום הכי פחות מתאים לחברה עם ADHD.
  3. מכיוון שבמקרים רבים הגיל הרגשי של חברה עם ADHD נמוך מהגיל הביולוגי, כלומר בגיל 18 הם לא בשלים לגיוס, ראוי לבדוק אפשרות לדחיית השרות וקיימות הרבה אופציות : לימודים במסגרת עתודה או לתואר טכנאי/הנדסאי, השתלבות במכינה קדם צבאית ושנת שרות. המלצתי להורים לנסות ולשכנע את ילדכם להשתלב באחת המערכות האלו כמובן בהתאם לנטיותיו ורצונותיו.

כמה הערות לגבי התייחסות הצבא לADHD.

ראשית המודעות והידע עלו מאד. חיל המודיעין אף הגדיל לעשות והוא שואף לגייס חברה עם  ADHD מתוך הבנה שהם חושבים מחוץ לקופסא והוא מחפש כאלה אנשים. מתוך ניסיון זהו חייל שמומלץ לשרת בו.

הצבא מאפשר גם קבלת טיפול תרופתי במסגרת השרות דרך נוירולוגים צבאיים, יש פתיחות לנושא.

ADHD לא מהווה סעיף ליקוי (אלא אם יש בעיות נפשיות נלוות).

 

Posted on

הטיפול שכל ADHD חייב – ספורט

בשנים האחרונות  כתבתי ודיברתי רבות בפוסטים ובפגישות אימון על חשיבותה של פעילות ספורטיבית לאנשים עם ADHD . בעקבות ספרו של ג'ון רייטי "הניצוץ" אני חייב לנסח את דברי מחדש, זאת חובה לכל ילד, מתבגר ומבוגר עם ADHD  לעסוק בספורט.

הפעילות הספורטיבית כפי שידוע לרובנו טובה לבריאותנו, מעלה את מצב הרוח והריכוז. בספרו החשוב מעלה רייטי  ( שידוע כמומחה לADHD וכמי שכתב ביחד עם נד הלאוול את הספר ADDמריטת עצבים על מבוגרים עם ADHD ) באמצעות שיתוף במחקרים רבים, את תרומת הספורט ליכולות  קוגניטיביות והישגים לימודיים. אחד הסיפורים המדהימים הוא על מערכת החינוך של העיר האמריקאית נייפרוויל. בעיר הזאת לומדים התלמידים כושר גופני במקום ספורט במסגרת שיעורי ספורט יומיומיים לכל התלמידים, בעיר 14 בתי"ס יסודיים, 5 חטיבות ביניים ושני בתי"ס תיכוניים.  העיר נייפרוויל השתתפה בנפרד במבחן בינלאומי " מגמות בלימודים בינלאומיים במתמטיקה ובמדעים" (TIMSS ). מבחן המשווה רמות ידע של  תלמידים ממדינות שונות בעולם בשני תחומי מפתח אלו. הוא נערך כל 4 שנים מאז 1995. המבחן של 1999 הקיף 230,000 תלמידים משלושים ושמונה מדינות. 59,000 מארה"ב. נייפרוויל השתתפה באופן עצמאי כדי לקבל ציון בינלאומי עבור הביצועים של תלמידיה. בחלק המבחן העוסק במדע הגיעו ילדי נייפרוויל למקום ראשון, לפני סינגפור. כלומר נייפרוויל ניצבת במקום הראשון בעולם. במתמטיקה היא הגיע למקום השישי- אחרי סינגפור , קוריאה הדרומית, טייוואן, הונג קונג ויפאן. בסיכום הכללי תלמידי ארה"ב הגיעו למקום תשעה עשר במתמטיקה ושמונה עשר במדעים.

רייטי מתייחס בספרו להשפעת הפעילות הגופנית בתחומים כמו למידה, חרדה דכאון ודחק(סטרס). אבל מייחד פרק שלם להשפעת האימון הגופני על ADHD . מבוגרים וילדים רבים עם ADHD גילו את ההשפעה המבורכת של פעילות גופנית על הריכוז והביצועים שלהם. התוספות של רייטי בפרק הזה הן

  1. הדופמין והנוראפינפרין ממלאים תפקיד בהסדרת פעולה של מערכת הקשב. אימון סדיר מעלה מיד את רמות הבסיס של הנוירוטנסמיטורים האלה באמצעות דרבון צמיחת קולטנים חדשים באזורים מסוימים של המוח.
  2. גורם התורם לעצבנות וחוסר שקט אצל ילדים עם ADHD הוא פעילות יתר של המוחון. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו שתרופות אשר מעלות את רמות הדופאמין והנוראפינפרין, מחזירות אזור זה לאיזון.
  3. במחקר פורץ דרך שעשה ארתור  קריימר  מאוניברסיטת אילינוי בשנת 2006 הוא השתמש בסריקות MRI כדי להראות שצעידה של שלושה ימים בשבוע במשך שישה חודשים הגדילה את נפח האונה הקדם מצחית של אנשים מבוגרים. כאשר בדק קריימר היבטים שונים של התפקוד הביצעוי שלהם, הוא מצא שיפור בזיכרון עבודה, במעבר חלק בין משימות ובסינון גירויים בלתי רלבנטיים.

לסיכום כולם מסכימים שאימון גופני מעלה את רמות הדופאמין והנוראפינפרין,  טענה נוספת וחשובה ככל שהאימון מורכב יותר כן תיטב השפעתו כלומר אימון אירובי המשולב באימון מורכב יותר כמו אמנויות לחימה, טניס וענפי ספורט אחרים המאתגרים את המוח מביאים לתוצאות האופטימליות.

Posted on

ההורה כמנהל – כישורים ניהוליים חינוכיים להורה המתמודד עם ילד בעל ADHD (חלק ב')


ההורה לילד עם ADHD  נדרש להפגין כישורי ניהול בשלושה מעגלים:

  1. מעגל הצוות המקצועי הטיפולי שבו הוא נעזר.
  2. מעגל הצוות החינוכי במוסד בו לומד הילד.
  3. מעגל החיים בבית והתפקוד המשפחתי.

כאמור בחלק א' לצורך מעגלים אלו נדרש הורה למיומנויות מתחום הניהול:

ניהול= קבלת החלטות> ביצוע

ידע ותמיכה- הבסיס לביצוע משימת הניהול המורכבת הזאת הוא ידע, מקורות המידע העומדים לרשות ההורה /מנהל – רבים ומגוונים, הידע הוא הבסיס לקבלת החלטות נכונות. התמיכה – קבלת סיוע מגורמים שונים כמו אנשי מקצוע, קבוצות תמיכה, פורומים באינטרנט, משפחה וחברים.

תכנון- הצבת מטרות, יעדים, תכנית עבודה וסדרי עדיפויות.

ניהול זמן – ניצול יעיל של הזמן שהוא משאב מוגבל להורים עובדים הנדרשים לגדל במקביל ילד/ילדים עם ADHD.

תקשורת ומו"מ – יצירת תקשורת אפקטיבית ומותאמת לגורמים השונים.

משוב ובקרה- מתן חיזוקים במעגל המשפחתי ומול מעגלים חיצוניים ובקרה על תוצאות התהליכים החינוכיים מקצועיים.

ניהול הצוות הטיפולי מקצועי

  • החלטות לגבי הכיוון וההדגשים והרכב הצוות(פסיכולוג, נוירולוג, הוראה מתקנת ו/או מורה פרטי, מדריכי חוגים)
  • מיון ובחירת אנשי המקצוע.
  • קבלת תכנית עבודה מאיש המקצוע ובדיקתה.
  • בקרה- האם יש התקדמות, האם נוצרה כימיה טובה עם הילד, האם התכנית אפקטיבית.
  • תכנון מחדש אחת לשנה או פרק זמן אחר בהתאם לתחום ולצרכים, התאמת אנשי המקצוע לצרכים המשתנים.

ניהול הצוות החינוכי

  • בחירת המוסד החינוכי- על פי התאמתו לצרכי הילד.
  • בניית מערכת שותפות עם צוות בית הספר- מחנכת, יועצת ומנהלת.
  • הדרכה ותיאום תכנית עבודה – הדרכת הורים פרטנית או בקבוצת הורים על פי הנטיות, הצרכים והאפשרויות.
  • מעקב ובקרה אחרי השתלבות הילד בביה"ס, ערוצי תקשורת פתוחים וסדירים עם המערכת.

ניהול החיים בבית והמשפחה

  • תיאום והחלטות משותפות עם בן הזוג
  • בניית עבודת צוות ברמת המשפחה.
  • התאמה בין החיים בבית ובים העקרונות הנובעים מהנחיות אנשי המקצוע.
  • איזון בין חיי הפרט, הזוגיות וחיי המשפחה.
  • השקעה בפיתוח הזוגיות כשלעצמה וכמשאב מרכזי ומשמעותי לחינוך הילד.
Posted on

עצות בסיסיות למשתמש בריטלין/קונצרטה/ אילן גונן

את העצות להלן אספתי מהקואוצ'רים שטיפלו בי ושפגשתי במהלך שנות לימודיי האקדמיים ועבודתי במקצועות הכתיבה והעריכה. סביר להניח שבעולם העסקים ובתחומים אחרים המצב שונה ויש לחפש כלים אחרים, אבל אני מאמין שחלק מהם בכל זאת משיקים לכולנו.
אילן גונן
דוקטורנט בבלשנות שמית, אוניברסיטת קיימברידג'
נטילת הכדור
* קודם כול, מניסיוני, עדיף לא לקחת ריטלין בשחרור מהיר/רגיל (4 שעות), אלא רק ריטלין בשחרור איטי או קונצרטה. תחילת ההשפעה וסיום ההשפעה בשחרור הרגיל הם מהירים וחדים מאוד, וקשים יותר להתמודדות.

* כדאי לאכול ארוחה לפני או עם לקיחת הכדור, במיוחד אם מדובר בריטלין ממש, אבל גם אם זו קונצרטה, ולהכין את עצמכם לסשן ארוך של לימודים/עבודה כשאתם לוקחים את הכדור. אנשים רבים סובלים מאובדן תיאבון במשך השפעת ריטלין (במיוחד בשחרור רגיל), מדלגים על ארוחות וכתוצאה מכך היעילות בעבודה יורדת (זו לא הדרך לעשות דיאטה!).

* חַשבו מראש מה משך ההשפעה (4, 8, או 12 שעות בדר"כ) והכניסו את טווח השעות הזה ליומן שלכם כאל זמן בו אתם עסוקים. חשוב להתייחס למשך ההשפעה של הכדור כאל מצב עבודה, כאילו אתם עוברים למקום עבודה שכללי ההתנהגות בו שונים, אפילו אם אתם בבית.

* בדרך כלל לכדור לוקח 30-45 דקות להתחיל להשפיע, ואותו משך זמן לפוג עם סיום השפעתו – שקללו גם את הזמן הזה בלוח הזמנים שלכם.

ה"כניסה" וה"יציאה" מהשפעת הכדור
* הגדירו לעצמכם שמשעת הלקיחה עד שעת חלוף ההשפעה אתם מחליפים זהות, לא פחות. יש 'אילן' ויש 'אילן-קונצרטה'.

* הגבירו מודעות להסתגלות ההדרגתית שלכם באותן 30-45 דקות שלוקח לכדור להתחיל להשפיע, ובאופן יזום עברו בהדרגה ממצב מנוחה או פיזור דעת למצב מסודר. זה זמן טוב לתכנן מה תעשו במשך סשן העבודה שלפניכם: אפשר להכין רשימה, להדליק את המחשב, לפתוח את התיקיות והקבצים הרלוונטיים, לסדר את השולחן לקראת העבודה. אם אתם זקוקים לריטלין/קונצרטה מרגע שאתם מגיעים למקום אחר, כמו כיתה, ספרייה או משרד, תוכלו לתכנן את נטילת הכדור 30-45 דקות לפני הגעתכם. אפשר גם לקחת את הכדור ואז לאכול ארוחת בוקר, למשל, ועד שתסיימו לאכול ולסדר אחריכם, הכדור יתחיל להשפיע.

* באופן דומה שימו לב מתי צפויה להתחיל הפגת ההשפעה. יש אנשים שה"כניסה" וה"יציאה" מההשפעה גורמות להם להיות עצבניים; אם אתם כאלה, שימו לב ואל תוציאו כעסים מיותרים על אחרים וזכרו שמדובר במעבר טכני. אפשר גם לשתף אנשים סביבכם שאתם כרגע קצת עצבניים ותדברו איתם עוד חצי שעה.

השפעת הכדור
* במשך השפעת הכדור רצוי לא לדבר בטלפון אם זה לא נדרש, אם אפשר לשים אותו על מצב שקט או הפניה ישירה של שיחות למשיבון, או אם חייבים לענות להקפיד לומר מיד (!) לכל (!) המתקשרים שאתם לא יכולים לדבר עד שעת סיום הסשן שלכם.

* מה שקורה עם מופרעי קשב זה שתוך כדי גדילה פיתחנו מצד אחד יכולת נהדרת להתמודד עם קשב מפוצל ולדעת לעשות כמה דברים במקביל, ומצד שני יש לנו יכולת טבעית לקחת הפסקה כשצריך ולנתק את עצמנו מקשב ממושך.
זאת להבדיל מאנשים (ומהתרשמותי במיוחד גברים, אבל כמובן לא רק) בלי הפרעת קשב, שפחות מסוגלים להתמודד עם קשב מפוצל וצריכים ללמוד איך לפצל קשב כשהם מגיעים למקום עבודה או למצב בחיים שדורש את זה. מצד שני, הם לומדים כבר בגיל צעיר (בגן ובבית הספר היסודי) להיות קשובים באופן ממושך ולקחת הפסקות.

* כשאנחנו לוקחים ריטלין, פתאום ממש – תוך חצי שעה עם כניסת ההשפעה של הכדור, נשמטת הקרקע מתחת לחלק הזה באישיות שלנו שנקרא 'הפרעת קשב וריכוז', ואנחנו הופכים להיות אנשים ללא הפרעת קשב. כדי להתמודד טוב עם המעבר אל הצד החדש שבחרנו לאישיות שלנו, 'הצד שלנו על קונצרטה', אנחנו נדרשים להכיר את עצמנו מחדש. צריך ללמוד מה זה אומר להתרכז רק בגורם אחד: לדעת לסנן גירויים כך שנבחר את הגירוי הנכון להתרכז בו, כי אפשר להרשות לעצמנו להתרכז רק באחד, ואם נבחר את הגירוי הלא נכון – ניתקע איתו. למשל, אם חבר מתקשר, נמצא את עצמנו מדברים איתו שעות ונתקשה להתנתק מהשיחה.

* בנוסף, כדי לא להיתקע בריכוז של שעה בדבר שולי, חשוב ללמוד לקחת הפסקות וכן ללמוד להקפיץ לעצמנו תזכורת שתשאל אותנו אם זה הדבר הכי חשוב לעשות עכשיו. כשאנחנו במצבנו הרגיל, ללא ריטלין, הפרעת הקשב והריכוז שלנו יודעת לעשות זאת בשבילנו: לאחר מספר דקות לא רב, הריכוז שלנו ינדוד מאובייקט אחד לאובייקט אחר. אך כשאנחנו תחת השפעת ריטלין, היכולת הטבעית הזו שלנו מתבטלת וצריך ללמוד 'להעיר את המודעות' שלנו כל 20 דקות, זו טכניקה שניתן ללמוד, או למצוא שיטה שתעשה את זה בשבילנו, כמו שעון עצר שמכוון קבוע לעשרים דקות.

* השלב הבא הוא למצוא מה משך הריכוז הטוב שלנו (אישית, לכל אחד מאיתנו) ומה משך ההפסקה הקצר ביותר הנדרש לנו כדי שנוכל לחזור לסשן ריכוז יעיל נוסף. שמעתי מיועצים שונים שריכוז טוב למופרעי קשב ללא ריטלין הוא 20 דקות ו-5 דקות הפסקה, או עם ריטלין 40 דקות + 10 דקות הפסקה, במחזוריות כל משך שעות העבודה שהגדרנו לעצמנו.

ונקודה אופטימית לסיום. לא נכנסתי כאן לדיון בעד או נגד ריטלין. כשאובחנה אצלי הפרעת הקשב והריכוז והומלץ לי לקחת ריטלין, הבעתי התנגדות להסתייעות בתרופה. הקואוצ'רית הראשונה שטיפלה בי נתנה לי את אחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים בכלל: "ריטלין הוא סולם; אם הוא עוזר, למה לא להשתמש בו?".
כמובן שלשאלה הזו ניתן להעלות את הטענה שלקיחה קבועה או ממושכת מאוד של ריטלין יכולה להזיק, ושלמעשה אנחנו עדיין לא יודעים את ההשפעה השלילית המלאה. אז לנקודה האופטימית שלי: מה שלמדתי לעומק מעצתה של אותה קואוצ'רית, הוא שהסולם של הריטלין מאפשר לנו לעלות לקומה הבאה הבלתי נגישה, וללמד את עצמנו בהדרגה איך לעלות בלעדיו. תוך כדי הקפדה ללמוד באילו אופנים קונצרטה עזרה לי, שיפרתי את ההתמודדות שלי עם קשיי הלמידה ופיתחתי מיומנויות למידה ומיומנויות חיים אחרות – כמו סבלנות ואמונה ביכולות שלי שמונעות ממני להתייאש מהר, סובלנות לחלקים שונים בי שאני צריך להקשיב להם ולא לשפוט את עצמי יותר מדי בחומרה. הכלים האלה שפיתחתי איפשרו לי בסופו של דבר לא להזדקק לריטלין כלל.

Posted on

ADHD בעבודה- איך תתאימו את התעסוקה לכישורים שלכם

אחד הנושאים המורכבים והקשים ביותר עבור אנשים עם ADHD הוא בניית קריירה ותעסוקה. רבים מהם עוברים ממקום עבודה אחד לשני במהירות, חלק גדול מפוטרים תוך זמן קצר. התנהגויות שיתקבלו יחסית בסלחנות במערכת החינוך בוודאי לא יתקבלו על ידי מעסיק שמשלם לך משכורת.

מתוך הניסיון שלי באימון ומתוך היכרות עם מבוגרים רבים עם ADHD    ישנם תחומים מסוימים שהם ידידותיים לADHD .( כמובן שיש כאן הכללה מסוימת ויכולים להיות חריגים  מעטים בתחומים שונים)

אמנויות הבמה- מוסיקה, תיאטרון וקולנוע – תחומים אלו  מאפשרים יחסית חופש פעולה ליצירתיות, מסגרות עבודה גמישות יותר ואפשרויות תעסוקה מגוונות. אנו מכירים כולנו אמנים רבים בתחומים אלו בארץ ובעולם שאף שיתפו את העולם בעובדה שיש להם ADHD.

מכירות – תחום המכירות מאפשר מפגש עם אנשים רבים, שעות יחסית גמישות, עצמאות בבניית מסגרת ואופי שעות העבודה, זהו גם תחום המתאפיין בניידות, בדרך כלל לא ישב איש המכירות ליד שולחן במשך יום שלם. הבעיה היחידה תהיה עם הניירת והביורוקרטיה הכרוכה בעבודה, לכך יצטרך איש המכירות ה ADHD למצוא פתרונות אבל החלק החשוב הוא יכולתו לייצור קשר מהיר ובמקרים רבים להיות איש מכירות טוב.

התחום הקולינרי –  חלק משמעותי מהמתאמנים אתם עבדתי עסקו בתחום זה. זהו תחום שיש בו קצב  מעלה אדרנלין, התוצאות מידיות, אינו דורש ידע תיאורטי רב, אינו דורש זיכרון עבודה פעיל מדי, ויחד עם זאת משאיר הרבה מקום ליצירתיות.

עצמאיים בעלי עסק קטן- מבוגרים רבים עם  ADHD פונים להקמת עסק, היתרונות בכך הם שניתנת להם העצמאות לנהל את השעות ואת העבודה באופן עצמאי, הם חוסכים מעצמם את הצורך לעבוד תחת בוס, במערכת עם כללים נוקשים ושעות עבודה קבועות . השוני בין יום ליום עונה גם הוא על הצורך בעניין וגיוון .

קריירה צבאית – הצבא מאפשר לחלק מהמבוגרים עם  ADHD שילוב של מסגרת עם כללים מאד ברורים ויחד עם זאת הרבה אקשן, שמעלה את האדרנלין.

צילום וידאו וקולנוע – גם כאן מדובר בתחום עיסוק המאפשר ניידות רבה, מגוון אפשרויות עבודה וסוגי פעילות שונים. המתאמן הראשון שלי היה עורך וידאו צעיר ומוכשר.

רפואת חירום – תחשבו על סדרות בתי החולים בטלוויזיה, הקצב, הצורך באוריינטציה למולטיסק בעיקר בחדרי המיון. מאד מתאימים לאנשי ADHD  רבים שפורחים בסביבת עבודה לחוצה וקצבית. בסביבה זאת רמת הריכוז שלהם עולה, העניין רב והאתגר גדול מה שיכול לגרום להם להיות במיטבם.

ספורט – ישנם לא מעט ספורטאים מפורסמים בעלי ADHD . כפי שאני כותב פעמים רבות פעילות ספורטיבית מעבר לסגולות הבריאותיות, מעלה ריכוז ומצב רוח. לאלו ביננו שלא מצאו עצמם בכתה אבל פרחו במגרש הספורט, אם ניתן להפוך זאת לתחום תעסוקתי כמובן שזה יכול להיות נפלא, לדוגמא מייק פלפס שגם ההסתבכויות שלו מתאימות לADHD.

.כמובן שישנם תחומים נוספים מן הסתם, אבל אלו תחומים שבהם נתקלתי אישית ובספרות

בתהליך האימון ניתן לאתר את תחומי החוזק ולסייע בבחירת המסלול הנכון למבוגר עם ADHD .