Posted on

קשר השתיקה של הADHD

אחד המתאמנים שלי מנהל בכיר בחברה. סבל מדיכאון ולחץ כתוצאה מחוסר הערכה וכבוד מצד המנהלים העמיתים ומצד חלק מהעובדים, למרות  שהלקוחות כבדו ואהבו אותו והוא הגיע להישגים מרשימים במכירות שהוא התחום עליו הוא אחראי. בעקבות תהליך אימוני שעבר החליט דני(שם בדוי) לגשת למנכ"ל החברה ולשתף אותו בקשיים שלו שנובעים מקשיי הקשב. השיחה היתה מדהימה בעקבותיה פנה המנכ"ל למנהלים העמיתים ודרש מהם לשתף פעולה באופן מלא עם דני ולסייע לו בכל פניה, הזהיר אותם שאם לא יעשו זאת יסתבכו אתו, בנוסף ביקש מדני לשתף אותו בכל בעיה והדובדבן שבקצפת, מינה לו מזכירה אישית שתסייע לו בעבודתו.

אני אישית גיליתי לפני כעשר שנים שאני בעל ADHD דבר שסייע לי להבין טוב יותר  הרבה דברים שקרו לי בחיי, ועזר לי לפתח אסטרטגיות פעולה טובות יותר ביחד עם קבלה עצמית שאפשרה לי שקט פנימי.

ולמה אני מספר  את הסיפורים  האלה?

אנשים רבים חיים עם הקשיים הנלווים לADHD, אם זה בארגון, אם בניהול זמן, בקבלת החלטות, או שהקושי קשור לתחומים כמו ניהול רגשות וכעסים. הם לא יודעים שזה מקור הקושי, ואם יש להם חשד אינם עושים אתו דבר, בוודאי שאינם חושפים זאת במקום העבודה. הדרכים שבהן מגיעים אנשים לטיפול  מגוונות, חלקם מגלים זאת דרך ילדם, חלקם נשלחים אלי על ידי הנשים שלהם או ההורים אבל רובם לא מודעים וכמובן לא עושים כלום. יש גם עדיין סוג של קשר שתיקה שמונע אנשים אפילו להגיד לעצמם "אולי  יש לי בעיית קשב?" "אולי כדאי לאבחן או לטפל בקשיים".

הנתון ששמעתי מאנשי מקצוע שונים הוא ש80 אחוז מהמבוגרים(שמונים) עם   ADHD  אינם מאובחנים.

אז לסיכום לא בטוח שנכון לכל אחד לגשת למנהל שלו ולשתף אותו בעניין הADHD. אבל אין לי ספק שברגע שתעשו את הצעד לאבחון ובוודאי לטיפול, בטוח שתרוויחו שינוי גדול בחיים.