Posted on

ניהול זמן והניסיון לרצות את כולם

טים פריס אחד הכותבים המעניינים שאני קורא בשנה האחרונה, מתייחס בפוסט שכתב לתפקיד השלילי של הרצון לרצות, בניהול הזמן שלנו.

הוא מספר על אדמונד ווילסון, מי שזכה גם במדליית החופש הנשיאותית ובמדלייה הלאומית  בספרות בארה"ב, ווילסון היה אחד המבקרים החברתיים והספרותיים הבולטים במאה העשרים.

הוא הבין כמו הרבה אנשים פרודוקטיביים, שבעוד שישנן התנהגויות רבות הדרושות לצורך תפוקה ברמה גבוהה, יש התנהגות אחת המבטיחה למנוע תפוקה והיא :

הניסיון להשביע את רצון כולם.

היתה לו סובלנות נמוכה להסחות  ותביעות חברתיות. כמעט לכל בקשה הוא הגיב עם הרשימה הבאה, תוך סימון V בשורה המתאימה לבקשה .

אדמונד ווילסון מתנצל שאין באפשרותו ללא פיצוי ל :

לקרוא תסריטים V

לכתוב הקדמה לספר

לבצע עבודת עריכה

לשפוט תוכן ספרותי

להעביר הרצאה

להשתתף בפגישה

ובשום אופן אין באפשרותו:

לתרום ולהשתתף בסימפוזיון

לתרום  עותקים מספריו לספרייה

לספק תמונות של עצמו

לספק אינפורמציה אישית על עצמו

לקבל אנשים  לא מוכרים שאין להם שום עסק נראה לעין אתו

ווילסון לא היה מתבודד, הוא היה חברותי, כתביו הוערכו על ידי העיתונים המרכזיים בארה"ב. למרות שהוא נתפש כעקשן ומוזר, תפישה שבודאי קיבלה חיזוק על ידי התגובה האוטומטית, היו לו חברים טובים והוא הספיק בשנה יותר מאשר רבים מספיקים בכל חייהם.

רבים מאתנו מתמודדים עם קושי זה של לסרב לבקשות, זוהי גם אחת הבעיות של אנשי הADHD , הנובעת מצד אחד מהרצון לרצות, ומצד שני מאימפולסיביות, כלומר לקחת על עצמנו מטלות שאחרים  מבקשים מאתנו מבלי לחשוב על הזמן, על הקשיים, על המטרות החשובות שלנו.

זהו הזמן – כל אחד מכם מוזמן להכין מכתב של עצמו, כמה זמן תרוויחו אם תמחקו רק סוג אחד של בקשות שאתם מקבלים?