Posted on

5  דרכים איך לעשות דברים עד הסוף

אחד הנושאים שבו אנשי הADHD מתקשים במיוחד הוא לסיים משימות, אנשים אחרים אולי לא יבינו זאת אבל אין ספק שקושי זה יוצר בעיות רבות בעבודה, בבית, בזוגיות. ריכזתי עבורכם 5 דרכים שיאפשרו לכם אם לא להעלים אז לפחות לצמצם את ממדי הבעיה.
קודם כל חשוב להבין איך זה עובד יש שני סוגי משימות: המשימות המדליקות והמשימות המשעממות.

Continue reading 5  דרכים איך לעשות דברים עד הסוף

Posted on

5 דרכים איך לעשות דברים עד הסוף

אחד הנושאים שבו אנשי הADHD  מתקשים במיוחד הוא לסיים משימות, אנשים אחרים אולי לא יבינו זאת אבל אין ספק שקושי זה יוצר בעיות רבות בעבודה, בלימודים, בבית ובזוגיות. ריכזתי עבורכם 5 דרכים שיאפשרו לכם אם לא להעלים אז לפחות לצמצם את ממדי הבעיה. קודם כל חשוב להבין איך זה עובד יש שני סוגי משימות: המשימות המדליקות והמשימות המשעממות.

Continue reading 5 דרכים איך לעשות דברים עד הסוף

Posted on

ADHD ודברנות יתר – מדברם את עצמינו לדעת

דברנות יתר שהיא אחד המופעים של היפראקטיביות, ממשיכה גם בגיל הבוגר. התנועתיות המרובה המאפיינת היפראקטיביים פוחתת עם הגיל אך עדיין אצל לא מעט מבוגרים נמשכת דברנות יתר. לא מעט האנשים אשר משלמים מחיר בקידום מקצועי או בחייהם החברתיים.

Continue reading ADHD ודברנות יתר – מדברם את עצמינו לדעת

Posted on

החיים קצרים מדי לביישנות- איך להתמודד עם הפרעת קשב וביישנות

אנשים עם ADHD חיים במסלול מתמשך של התנצלויות, אנחנו מתנצלים שאיחרנו, מתנצלים שאבדנו את המפתחות, שלא מצליחים להחזיק את הבית מסודר, אם אתה עם ADHD החוויות האלו ועוד חוויות של כשלון, של קושי ביחסים חברתיים והאשמה עצמית גורמים לתחושת בושה עמוקה, לחלק גדול מאנשי הADHD יש קושי גדול בניהול הבושה שלהם. Continue reading החיים קצרים מדי לביישנות- איך להתמודד עם הפרעת קשב וביישנות

Posted on

ADHD והערכה עצמית – הגישה של חמלה עצמית

בעולם המערבי הערכה עצמית נתפשת כבסיס להצלחה של היחיד. אתה לא יכול להתקדם בחיים, לפי ההיגיון הזה, אלא אם תאמין שאתה מוצלח ומושלם.
וכמובן שאתה צריך להיות מדהים כדי שתמשיך להאמין בכך שאתה כזה- מה שגורם לכך שתחיה בחרדה מלעשות טעויות, ותרגיש גרוע כאשר תעשה כאלה(טעויות).
ההגנה שלך היא באמצעות מיקוד בכל הדברים שאתה עושה טוב, מלטף את האגו שלך עד שישכח את האירוע של חוסר מושלמות ויעבור למשהו יותר מספק.
כאשר חושבים על כך, זה אינו נראה כמו מתכון להצלחה, ואמנם מחקרים אחרונים על הערכה עצמית גבוהה העלו את המסקנה המבלבלת שהיא לא באמת מביאה את הסחורה. הערכה עצמית גבוהה אינה מנבאת ביצועים טובים יותר או הצלחה גדולה. ולמרות שאנשים עם הערכה עצמית באמת חושבים שהם יותר מצליחים, אובייקטיבית הם לא. ערך עצמי גבוה אינו הופך אותך למנהיג אפקטיבי יותר, או למאהב מושך יותר, לא מוביל לאורח חיים בריא יותר או לביצועים טובים יותר בראיונות.
אבל אם ערך עצמי גבוה ( ביחד עם חיזוקים עצמיים לכמה אתה נהדר) אינם התשובה לבעיות שלך, אז מה כן?
כמות גדלה של מחקרים , כולל כמה מחקרים חדשים ע"י ג'וליאנה בריינס וסרנה צ'ן מבארקלי. מציעים שחמלה עצמית ולא הערכה עצמית היא המפתח לשחרור הפוטנציאל שלך לגדולה.
חמלה עצמית הוא הנכונות להתבונן בטעויות ובמגרעות שלך בחסד ובהבנה- זה מחמם את הלב העובדה שלטעות זה אנושי. כאשר אתה מלא חמלה עצמית מול קושי, אתה לא שופט עצמך בחומרה, לא מרגיש צורך להתמקד על החוזקות שלך כדי להגן על האגו. לא מפתיע לכן שחמלה עצמית מובילה כפי שמחקרים רבים מראים, לרמה גבוהה יותר של תחושת רווחה, אופטימיות ואושר, ולפחות חרדה ודכאון.
אבל מה בדבר ביצועים? חמלה עצמית מרגישה טוב, אבל האם אין אלה האנשים הקשים עם עצמם, אשר מונעים ברצון להיות תמיד הכי טובים, הם אלו אשר באופן מוחלט מועמדים להצליח בגדול?
כדי לענות על כך, חשוב להבין מה חמלה עצמית איננה. בעוד שהרוח של חמלה עצמית באה לידי ביטוי בביטויים כמו תן לעצמך הפסקה הרשה לעצמך להיות קצת מרושל, זה בהחלט לא אומר להוריד את הרף. אתה יכול להיות בעל חמלה עצמית ועדיין לקחת אחריות על הביצועים שלך. ואתה יכול להיות בעל חמלה עצמית ועדיין לשאוף למטרות המאתגרות ביותר- ההבדל אינו לאיפה אתה רוצה להגיע , אלא מה אתה חושב על העליות והמורדות במסע שלך.
למען האמת, אם אתה בעל חמלה עצמית, מחקרים חדשים מציעים שיש לך יותר סיכויים להגיע ליעדיך.
במחקרים שלהן ברינס וצ'ן בקשו מהמשתתפים לקחת גישות חמלה עצמית או של שיפור הערכה עצמית בהתבוננות בנסיגה או כישלון.
אנשים שחוו חמלה עצמית נטו יותר לראות את חולשותיהם כניתנות לשינוי. חמלה עצמית לא רק שלא הסיטה אותם מהמטרה- היא בעצם הגדילה את המוטיבציה שלהם להשתפר ולהימנע מאותן טעויות שוב בעתיד.
המוטיבציה המוגברת הובילה במופגן לביצועים מעולים. לדוגמא, במחקר אחד, נחקרים שנכשלו בבדיקה ראשונית קבלו הזדמנות שנייה לשפר את תוצאותיהם. אלו שלקחו את הגישה של חמלה עצמית לגבי הכישלון המוקדם למדו 25 אחוז יותר זמן , וקבלו ציונים גבוהים יותר במבחן השני, לעומת משתתפים אשר התמקדו בהגדלת הביטחון העצמי שלהם.
מדוע חמלה עצמית כל כך עוצמתית? בעיקר מכיון שהיא אינה שיפוטית – במילים אחרות , האגו נשאר מחוץ לתמונה- אתה יכול להתמודד עם הפגמים והחולשות שלך ישירות. אתה יכול לקבל תחושה מציאותית של יכולותיך ופעולותיך, ולהבין מה צריך לעשות אחרת בפעם הבאה.
כאשר המיקוד שלך הוא בהגנה על הערך העצמי שלך, אתה לא יכול להרשות לעצמך להתבונן בעצמך ביושר. אתה לא יכול להודות בצורך להשתפר, מכיוון שזה אומר להודות בחולשות ומגרעות.
כיצד אתה יכול ללמוד לעשות דברים היטב כאשר זה הורג אותך להודות – אפילו לעצמך – שעשית אותם רע?
הנה אמת בלתי נמנעת: אתה הולך לפשל. כולנו כולל אנשים מאד מצליחים- מבצעים טעויות רבות. המפתח להצלחה הוא, ללמוד מאותן טעויות ולהמשיך להתקדם הלאה.
מיותר לציין שאנשים עם ADHD הינם בעלי ביקורת עצמית גבוהה ומחשבות שליליות אוטומטיות, מתקשים להפעיל חמלה ולקום אחרי נפילות. פיתוח יכולת לחמלה עצמית הוא המפתח לכן לשיפור בתחושת הערך העצמי של כל אדם בכלל ושל ADHD בפרט.
מבוסס על מאמרה של דר היידי הלוורסון Forget Self-Esteem You need self-compassion to succeed. Posted Sep 24, 2012

Posted on

השינויים בDSM 5 (על פי פרסום של האגודה הפסיכאטרית האמריקאית)

ההגדרה של הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות(ADHD) עודכנה במהדורה החמישית של ספר האבחון והסטטיסטיקה של בריאות הנפש DSM% כדי לתאר בצורה מדויקת יותר את החוויה של מבוגרים. השינוי מבוסס על שני עשורים של מחקר המראה שADHD , למרות שהינה הפרעה המתחילה בילדות, יכולה להימשך גם בבגרות אצל חלק מהאנשים.

המהדורות הקודמות של הDSM לא סיפקו מספיק הנחיות לאנשי מקצוע באבחון מבוגרים עם ההפרעה. על ידי אימוץ קריטוריונים למבוגרים, הDSM5   מתכוון להבטיח שילדים עם ADHD יוכלו להמשיך לקבל טיפול לאורך חייהם אם יצטרכו.

שינויים בהפרעה

ADHD מאופיין בדרך התנהגות , המוצגת במסגרות חיים שונות(בית ספר, בית וכו') , היכולות להשפיע על ביצועים במסגרות חברתיות, חינוכיות ובעבודה. כמו בDSM 4, הסימפטומים נחלקים לשתי קטגוריות -קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות הכוללות התנהגויות כמו כישלון להפנות קשב לפרטים, קושי בארגון משימות ופעילויות, דיבור מרובה, תנועה בעצבנות, או חוסר יכולת להישאר ישובים במצבים שזה נדרש.

ילדים צריכים להפגין לפחות שישה סימפטומים מכל אחד (או משניהם) קבוצת הקשב  והיפראקטיביות ואימפולסיביות, מתבגרים ומבוגרים(מעל גיל 17) חייבים להפגין חמישה. בעוד שהקריטוריונים לא השתנו מהDSM 4 , נכללו דוגמאות כדי להמחיש את סוגי ההתנהגות שילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD אמורים להפגין. התיאורים יאפשרו לרופאים זיהוי טוב יותר של סימפטומים אפיינים לכל שלב בחיי המטופל. בשימוש בDSM5 חלק מהסימפטומים של בעל הADHD אמורים להיראות לפני גיל 12, בהשוואה לגיל 7  ב DSM4 .שינוי זה נתמך על ידי מחקרים משמעותיים שפורסמו מאז1994 שלא מצאו הבדלים קליניים בין ילדים שאובחנו בגיל 7 לבין מאוחר יותר במונחים של מסלול, חומרה, תוצאות או תגובות לטיפול.

DSM 5 לא כולל קריטוריונים המוציאים מן הכלל אנשים מהספקטרום האוטיסטי, מכיון שסימפטומים של שתי ההפרעות יכולים להופיע במשותף. בכל אופן סימפטומים של ADHD לא חייבים להופיע באופן בלעדי במהלך סכיזופרניה או הפרעה פסיכיאטרית אחרת או לא יכולים להיות מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת, כמו הפרעת דכאון או דו-קוטבית, או, הפרעת חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעת אישיות, שימוש בחמרים או נסיגה.

טיפול מעבר לילדות

האבחון של ADHD במהדורות קודמות של הDSM נכתב כדי לעזור לרופאים לזהות את ההפרעה אצל ילדים. כמעט שני עשורים של מחקרים מראים בבירור שמספר משמעותי של פרטים שאובחנו עם ADHD כילדים ממשיכים לחוות את ההפרעה כמבוגרים. עדויות לכך הגיעו ממחקרים שבהם יחידים לוו במשך שנים ואפילו עשרות שנים לאחר האבחון הראשון בילדות. התוצאות מראות שADHD  לא נעלם בגיל מסוים.

מחקרים גם מראים שהקריטוריונים של הDSM4 עובדים אצל מבוגרים כמו שעבדו אצל ילדים אבל הורדת הסף (חמישה במקום שישה) מספיקה לאבחון אמין.

לאור ממצאי המחקרים, ה DSM5 עושה מאמץ מיוחד להתייחס למבוגרים שמושפעים מADHD כדי להבטיח שיוכלו לקבל טיפול כאשר יזדקקו לו.

Posted on

5 דרכים מוכחות לבניית הרגלים לאורך זמן*(חלק2)

3. למחוק עודף אפשרויות

בהתאם למגוון מחקרים על שליטה עצמית – ובנוסף בספרים כמו "אפקט כוח הרצון" יש כוח גדול בלהיות משעמם. קחו, לדוגמא, את ההתעקשות של ברק אובמה לא ללבוש לעולם שום דבר חוץ מחליפות כחולות או אפורות בהתאם לנשיא " אני מנסה לצמצם החלטות. אני לא רוצה לקבל יותר מדי החלטות לגבי מה אני אוכל או לובש. מכיון שיש לי עוד הרבה החלטות לקבל."

האמונה של הנשיא נתמכת היטב על ידי המחקר – קתלין ווס ושותפיה במחקר על שליטה עצמית מצאו שקבלת החלטות חוזרות ונשנות מצמצמת את האנרגיה הנפשית  המוצאת עליהן, גם אם האפשרויות הן משעממות או נעימות יחסית. על פי ההארוורד ביזנס רוויו, אם אתה רוצה לתחזק משמעת לאורך זמן, הכי טוב " להגדיר את התחומים בחייך שאתה חושב שהם משעממים ולהפוך אותם לרוטיניים ככל האפשר. בקצרה, לקבל פחות החלטות."

כדי ששינוי יימשך, הצעדים שאתה לוקח חייבים בסופו של דבר לשנות את הסביבה ולוח הזמנים שלך. הפסק לקנות חטיפים אם אתה רוצה להפסיק לאכול חטיפים(לא דרוש כוח רצון), ארוז ארוחת צהריים דומה כל יום בשבוע, ואמץ את כוחה של השגרה כדי שכל יום ייעשה מה שצריך להיעשות.

אצל אנשים עם ADHD המתקשים בקבלת החלטות העברת חלק מהנושאים לאוטומט מאפשר להגיע לביצועים טובים הרבה יותר.

4.    תכנן תהליך (אבל אל תפנטז)

הצעד שהרבה אנשים מדלגים עליו כאשר הם מפנטזים על בניית הרגל מסוים הוא שהם אף פעם לא עונים בבהירות מדוע הם רוצים שהשינוי יתקיים.  זה אולי נראה כפרט שולי, אבל הוא משחק תפקיד מרכזי בהעלאת המוטיבציה שלנו לאורך זמן. מגוון מחקרים הראו לנו שפנטזיות מוגזמות על תוצאות יכולות להיות מזיקות מאד להתמדה של כל הרגל.

בהתאם למחקר של UCLA  , הטעות היא במה שאנו חוזים בעיני רוחנו. חוקרים מצאו שהמשתתפים שהיו מעורבים בוויזואליזציה שכללה את התהליך של מה צריך להיעשות כדי להשיג את המטרה(לפנטז על למידת שפה נוספת, על ידי דימוי עצמם מתאמנים כל יום אחרי העבודה) התמידו יותר מאשר עמיתיהם(שדמיינו עצמם מדברים צרפתית בטיול לפריז) תהליך הויזואליזציה עבד משתי סיבות:

תכנון: ויזואליזציה של התהליך עוזרת למקד קשב על הצעדים הנדרשים כדי להשיג את המטרה.

רגשות: ויזואליזציה של צעדי היחיד מובילה להפחתת חרדה.

גם כאן לאנשי ה ADHD קשה לתכנן את התהליך המוביל מטרה, ויזואליזציה שלו תאפשר להם לתכנן את השלבים ביתר קלות.

5.  לחסל " אה לעזאזל עם זה"

הרגלים חדשים הם בדרך כלל מאד שבירים, ומסיבה זאת אנחנו חייבים לחסל כל מקור לחיכוך שעלול להוליך אותנו שולל. אלו רגעי ה" אה לעזאזל עם זה" אלו הרגעים הספציפיים בהם אתה מוצא את עצמך אומר, "לעזאזל עם זה, זה לא שווה את המאמץ!" גישה יותר מדעית לתופעה זאת נקראת " אפקט מה לעזאזל" שמסביר מדוע אנחנו כל כך צפויים לנטוש את הספינה הפתרון? בחן את ההרגל שלך – למצוא איפה בדיוק דברים החלו ליפול.

בדוגמא מצוינת ליישום הסופר ומרצה רמית סטי הסביר כיצד הוא שיפר את הנוכחות  שלו בחדר כושר על ידי מציאת איפה הדברים החליקו:

כאשר ישבתי לנתח מדוע אני לא הולך לחדר הכושר, הבנתי: הארון שלי היה בחדר אחר. זה אמר שאני הייתי צריך ללכת בקור כדי ללבוש את בגדי הספורט. זה היה קל יותר להישאר במיטה. כאשר הבנתי זאת, הכנתי את בגדי ונעלי בלילה הקודם . כאשר קמתי בבוקר שלמחרת, אני התהפכתי וראיתי את בגדי הספורט מוכנים ליד המיטה. התוצאה? הנוכחות שלי בחדר כושר עלתה ב300% .

 בהקשר לADHD, הקושי הגדול בהתמדה, ביצירת הרגל. מחייב מודעות גבוהה למה שעוצר את יצירת ההרגל ומציאת חלופות יעילות ליישום ההרגל.

.*מבוסס על מאמר של גרגורי קיוט

Posted on

מה לעשות ? לעשות!!!

אחד הנושאים המרכזיים העולים בתהליכי האימון הוא איך עוברים מהבנה וידיעה לפעולה. רבים מהאנשים עם ADHD   מתקשים מאד בשלב הזה, הם מבינים מה הם צריכים לעשות, הם מבינים את החשיבות, הם באמת רוצים, אבל משהו תוקע אותם, אתמול בערב שוחחתי עם אשתו של מתאמן שלי, אדם נבון ומוכשר ובעל כוונות טובות, לאורך שנות הנישואים שלהם היא ניסתה לגייס אותו לשותפות במשימות הבית והמשפחה, אבל למרות שהוא לא התווכח, למרות שהוא מאד רוצה אפילו לדעתה, עדיין קיים מרחק גדול בין הרצון ובין הביצועים בפועל. אז מה עושים?

כדי להגיע לתוצאות ולביצוע אנחנו צריכים שילוב של המימד האסטרטגי (הטווח הארוך)והמימד הטקטי(הטווח הקצר.

המימד האסטרטגי – המטרה הגדולה לטווח הרחוק צריכה להיות מוחשית, מפורטת ומדליקה כדי לגייס אותנו לביצוע עכשיו. לימודים לתואר, קבלת תפקיד נחשק, יצירת זוגיות טובה, אלו מטרות לטווח ארוך המחייבות ביצוע צעדים לטווח קצר.

בדרך כלל קשה לייצור מחויבות אם המטרה רחוקה ולא מוחשית, לעומת זאת פעולות שונות מספקות לנו תגמול מיידי(פייסבוק, טלוויזיה, חברים, וכו') בספר דחיינות כותב פירז סטיל שהאוכלוסייה  הדחיינית  ביותר היא סטודנטים וזה מובן כי הם יצאו מבית ההורים שם ההורים ניהלו אותם, הם נמצאים בקמפוס המציב בפניהם הרבה גירויים עם סיפוקים לטווח קצר. הראו לי את הסטודנט שיעדיף לשבת בערב ולהתכונן למבחן בעוד שבועיים ולא לבוא למסיבה אליה הוזמן הערב הכוללת בירה, בנות ומוסיקה. הבחירה ברורה לגמרי.

גם בגילאים בוגרים יותר אנחנו מתקשים להתגבר. תמיד קיימים גורמים מסיחים המאפשרים סיפוק מיידי וקל על מטרות ארוכות טווח ולא מוחשיות.

אז תשאלו את עצמכם האם המטרה מדליקה?, איך תרגישו כשתגיעו אליה?, איך יראו חייכם? איך יראו מערכות היחסים שלכם זוגיות? הורות? חברים?

איזה בני אדם תהיו כשתגיעו למטרה הזאת?

במימד הטקטי אנחנו צריכים לפתח כלים לביצוע- ניהול זמן, ארגון, קבלת החלטות ופתרון בעיות. להטמיע אותם ולהפוך אותם להרגלים. צריך לבדוק מה חוסם אותנו מעשייה, האם סתם משימה משעממת או האם יש כאן גם אלמנטים רגשיים כמו מוצפות, חשש מכישלון או חשש מהצלחה, קושי לבצע את השלב הבא כי חסר משהו: זמן, מידע, אישור. קושי לעבור מדבר לדבר. השילוב של כלים מותאמים לביצוע ביחד עם מודעות לבלמים שלנו יכולים לסייע לנו להתגבר על מחסום העשייה או הדחיינות כפי שרבים קוראים לו.

הצעדים הקטנים שיאפשרו לנו להתקדם לכיוון המטרות האסטרטגיות, תלויים ברמת הפירוט וההתלהבות שאנו מייחסים למטרות האסטרטגיות,  הצלחה בבחינות ובעבודות  בדרך  לתואר האקדמי יחזקו אותנו.

ולסיום עדיף לעשות ולהיכשל מאשר לא לעשות, כי מהעשייה אנו למדים גם אם טעינו, מחוסר העשייה אין שום למידה ונהפוך הוא התסכול גדל, ככל שמשתהים הקושי לעשות הולך וגדול והופך את הפעולה כמעט לבלתי אפשרית. בקיצור מה לעשות? לעשות!!!

Posted on

עשרת הדיברות לאנשים עם ADHD

 1.מטרות– עשו לכם מטרות ברורות, מפורטות, מציאותיות ומדליקות כדי שדרככם תהיה בהירה ולא תסטו לצדדים.

2.ADHD–  לימדו את הפרעת הקשב על מרכיביה השונים התפקודיים, הארגוניים והרגשיים, למדו כיצד היא משפיעה עליכם והתיידדו עם המרכיבים הטובים והרעים שלה.

3. הזמן– הוא ידידכם החשוב, למדו להבין כיצד הADHD מקשה עליכם, למדו כלים לניהול זמן, הטמיעו אותם בהתנהלותכם היומיומית והפכו אותם להרגלים.

4. קבלת החלטות– קבלת החלטות היא מרכיב חשוב וקשה בחייכם, התאמנו בקבלת החלטות קטנות במהירות(הזמנת מנות במסעדה) כדי שייקל עליכם לקבל החלטות גדולות, אמצו עקרונות לקבלת החלטות ופעלו על פיהם בנחישות.

5. ארגון- למדו טכניקות לארגון, ביצוע מיידי (לפני שהזיכרון או האימפולסיביות יפריעו), חלקו משימות משעממות ומורכבות ליחידות קטנות ומוגדרות ותגמלו סיום מוצלח של פרויקטים.

6. ניהול רגשות– אנשים עם ADHD מרוקנים את מיכל הדלק הרגשי במהירות, אמצו דרכים למילוי מיכל הדלק הרגשי באמצעות: ספורט, מטרות מדליקות, חשיבה חיובית, מנוחות קצרות.

7. ניהול כעסים ורגשות– כעס הוא חלק בלתי נפרד מחיינו אבל חשוב לדעת לנהל אותו, למדו מה הטריגרים שלכם? אמצו דרכים לקירור כעסים, למדו להפנות את הכעס למקום פרודוקטיבי, כדי לתקן את הדרוש תיקון, ולא פחות חשוב שחררו את הכעס לאחר ששרת אתכם.

8. חברות– מצאו לכם חברים, טפחו את הקשרים, למדו לנהל קשרים חברתיים בצורה פתוחה, רגישה ואפקטיבית. הם יתנו לכם את האנרגיות הדרושות להתמודדות עם האתגרים היומיומיים.

9. הערכה עצמית– זה נשמע פשוט אבל ברור שזה לא. מצאו את אזורי הכישרון שלכם, פעלו ללא לאות, עדיף פעולה שנכשלתם בה(ולמדתם) על פני חוסר פעולה שמותיר אותכם באותו מקום בו הייתם.

 10. בקשו עזרה- למדו להיעזר באחרים כדי להתמודד טוב יותר עם האתגרים שה ADHD  מציב בפניכם, שיתוף אחרים אינו מעיד על חולשה נהפוך הוא, הניסיון מלמד שרבים ישמחו לסייע לכם, האינטראקציה עם אחרים תמיד משתלמת, וקרוב לוודאי שנדיבותכם וטוב לבכם מביאים אתכם למצב שאתם מרבים לסייע לאחרים אבל מסתייגים לבקש עזרה. תופתעו כמה הפנייה לאחרים תיטיב אתכם.

Posted on

חברות, ניהול רגשות וADHD

 

בחודש האחרון בעקבות פטירתה של אמי, נחמה, הייתי שרוי בתקופה רגשית לא קלה. לאחר השבעה שמלאה בתעסוקה ולא נותנת זמן לחשוב, נוצר חלל. חסרות השיחות כל בוקר, המפגשים בשלישי ושבת והשיתוף בחוויות הילדים בצבא.  החזרה לשגרה לוקחת זמן וכתיבת פוסט עוד יותר קשה. אבל מתוך הקושי עלה נושא חשוב בעיני והוא תפקידם של חברים בחיינו בכלל ובחייהם של האנשים עם  ADHDבפרט.

ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD  מיחסים חשיבות רבה לקשרים חברתיים, גם אם הם מתקשים ביצירת קשרים, אין הדבר אומר שזה לא חשוב להם.

יצירת קשרים חברתיים כרוכה במיומנויות חברתיות, יכולת יצירת קשר, הצגת עצמי, שאלת שאלות, מתן מחמאות ועוד כישורים רבים שלחלק מאנשי הADHD באים בקלות ולחלקם בקושי רב.

לאחרונה חשבתי על קשרים חברתיים והקשר שלהם עם ניהול רגשות, כנראה שיש סיבות טובות מדוע אנשי ה ADHD מחפשים חברות, יש בקשרים משוב, עניין, תמיכה, חיזוקים והיבטים נוספים התורמים רבות לאיכות חיינו.

מכיוון שלאנשים עם  ADHD יש קושי בניהול רגשות, אין ספק שלחברים יש תפקיד מאד חשוב, במיוחד במצבים של משברים, מצבים כמו אבל, פרידות, שינויים.

האפשרות להיעזר בכתף תומכת, אוזן קשבת, עצה טובה ועידוד אין כמוהם כדי לסייע להתגבר על הקשיים. התחושה שאתה לא לבד, שיש אנשים שחושבים עליך, שאכפת להם ממך, יש בה עוצמה גדולה.

מסתבר שגם היהדות חשבה על הדברים, ביצירת מסגרת המאפשרת את התמיכה(מלבד כמובן הכבוד שאנו נותנים לנפטר בכך שאנו עוצרים את חיינו לשבוע ומקדישים את הזמן למחשבות ולזיכרון) השבעה מאפשרת מסגרת לגיטמית ומכובדת לפגוש אנשים יקרים לך, להתחבק, לקבל תמיכה ואהבה.

מכאן המסקנה הברורה היא יש משהו טבעי וחשוב בצורך הזה בקשרים חברתיים בריאים ומספקים העולה כבר מגיל צעיר. גם אם בגיל הצעיר לא מובנים הצרכים מאחורי חיפוש החברות. בגיל מבוגר יותר אנו יודעים להעריך את הערך הגדול שקיים בחברות וכמה חשוב להשקיע בשמירה על הקשרים, כי כמו בכל תחום ככל שאתה משקיע בחברות כך היא חוזרת אליך ובגדול.

מוקדש באהבה רבה לכל חברי שהיו אתי.