Posted on

ספורט – הטיפול שכל ADHD חייב לקחת

מירוץ אבן יהודהבשנים האחרונות כתבתי ודיברתי רבות בפוסטים ובפגישות אימון על חשיבותה של פעילות ספורטיבית לאנשים עם ADHD . בעקבות ספרו של ג'ון רייטי "הניצוץ" אני חייב לנסח את דברי מחדש, זאת חובה לכל ילד, מתבגר ומבוגר עם ADHD לעסוק בספורט.
הפעילות הספורטיבית כפי שידוע לרובנו טובה לבריאותנו, מעלה את מצב הרוח והריכוז. בספרו החשוב "הניצוץ"מעלה רייטי ( שידוע כמומחה לADHD וכמי שכתב ביחד עם נד הלאוול את הספר ADDמריטת עצבים על מבוגרים עם ADHD ) באמצעות שיתוף במחקרים רבים, את תרומת הספורט ליכולות קוגניטיביות והישגים לימודיים. אחד הסיפורים המדהימים הוא על מערכת החינוך של העיר האמריקאית נייפרוויל. בעיר הזאת לומדים התלמידים כושר גופני במקום ספורט במסגרת שיעורי ספורט יומיומיים לכל התלמידים, בעיר 14 בתי"ס יסודיים, 5 חטיבות ביניים ושני בתי"ס תיכוניים. העיר נייפרוויל השתתפה בנפרד במבחן בינלאומי " מגמות בלימודים בינלאומיים במתמטיקה ובמדעים" (TIMSS ). מבחן המשווה רמות ידע של תלמידים ממדינות שונות בעולם בשני תחומי מפתח אלו. הוא נערך כל 4 שנים מאז 1995. המבחן של 1999 הקיף 230,000 תלמידים משלושים ושמונה מדינות. 59,000 מארה"ב. נייפרוויל השתתפה באופן עצמאי כדי לקבל ציון בינלאומי עבור הביצועים של תלמידיה. בחלק המבחן העוסק במדע הגיעו ילדי נייפרוויל למקום ראשון, לפני סינגפור. כלומר נייפרוויל ניצבת במקום הראשון בעולם. במתמטיקה היא הגיע למקום השישי- אחרי סינגפור , קוריאה הדרומית, טייוואן, הונג קונג ויפאן. בסיכום הכללי תלמידי ארה"ב הגיעו למקום תשעה עשר במתמטיקה ושמונה עשר במדעים.
רייטי מתייחס בספרו להשפעת הפעילות הגופנית בתחומים כמו למידה, חרדה דכאון ודחק(סטרס). אבל מייחד פרק שלם להשפעת האימון הגופני על ADHD . מבוגרים וילדים רבים עם ADHD גילו את ההשפעה המבורכת של פעילות גופנית על הריכוז והביצועים שלהם. התוספות של רייטי בפרק הזה הן
1. הדופמין והנוראפינפרין ממלאים תפקיד בהסדרת פעולה של מערכת הקשב. אימון סדיר מעלה מיד את רמות הבסיס של הנוירוטרנסמיטורים האלה באמצעות דרבון צמיחת קולטנים חדשים באזורים מסוימים של המוח.
2. גורם התורם לעצבנות וחוסר שקט אצל ילדים עם ADHD הוא פעילות יתר של המוחון. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו שתרופות אשר מעלות את רמות הדופאמין והנוראפינפרין, מחזירות אזור זה לאיזון.
3. במחקר פורץ דרך שעשה ארתור קריימר מאוניברסיטת אילינוי בשנת 2006 הוא השתמש בסריקות MRI כדי להראות שצעידה של שלושה ימים בשבוע במשך שישה חודשים הגדילה את נפח האונה הקדם מצחית של אנשים מבוגרים. כאשר בדק קריימר היבטים שונים של התפקוד הביצועי שלהם, הוא מצא שיפור בזיכרון עבודה, במעבר חלק בין משימות ובסינון גירויים בלתי רלבנטיים.
לסיכום כולם מסכימים שאימון גופני מעלה את רמות הדופאמין והנוראפינפרין, טענה נוספת וחשובה ככל שהאימון מורכב יותר כן תיטב השפעתו כלומר אימון אירובי המשולב באימון מורכב יותר כמו אמנויות לחימה, טניס וענפי ספורט אחרים המאתגרים את המוח מביאים לתוצאות האופטימליות.