Posted on

הומאופתיה, רפואה משלימה וטיפולים קונבנציונליים(ריטלין)

בשבוע שעבר שמעתי הרצאה של פרופ' יונתן הלוי, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק, ההרצאה עסקה בנושא הגישה הנכונה לרפואה משלימה. מסקנותיו של פרופסור הלוי היו שהרפואה המשלימה ברובה אינה אפקטיבית, אינה מוכחת מחקרית והסיבה שהרפואה הקונבנציונלית  צריכה להתייחס אליה היא כחלק מאחריותה לבריאות הציבור וכדי להבין טוב יותר מטופלים שבוחרים להיעזר בתרופות אלטרנטיביות.

אין שום יתרון מובהק בחמרים מן הטבע, חלקם היעיל מצא ברובו את דרכו לתרופות הקונבנציונליות. ומעבר לכך לא כל מה שטבעי הוא טוב(גם ארס של נחש וגם ציאניד נמצאים בטבע).

הרצאה זאת העלתה בזיכרוני דיונים רבים מהעבר בנושא שימוש בריטלין לעומת שיטות אלטרנטיביות.

הדיון בנושא זה מעסיק מבוגרים והורים רבים לילדים עם ADHD. התשובה הברורה היא אין מחקרים המוכיחים אפקטיביות של גישות אלטרנטיביות כפתרון לבעיית קשב וריכוז. לא הומיאופתיה ולא רוב השיטות המפורסמות בנושא זה(גם אנחנו בזבזנו חצי שנה על ניסיון בטיפול הומיאופתי).

אפילו האומגה 3 שנחקרה רבות לא מתקרבת באפקטיביות שלה לריטלין. חשוב לדעת זאת.

יותר מכך רוב הגורמים המביעים התנגדות וביקורת על שימוש בריטלין מונעים או מאמונות (סיינטולוגים) או מאינטרס כלכלי (בעלי פתרונות אלטרנטיביים).

למרות שאני עוסק בגישת האימון כדרך לסייע לאנשים עם ADHD להתגבר על האתגרים שהפרעת הקשב מציבה בפניהם, איני מתיימר להציע אלטרנטיבה שלימה לריטלין. עשרות ומאות ילדים ומבוגרים שפגשתי נעזרו בריטלין ששינה את חייהם, שאפשר להם להתמודד טוב יותר  עם לימודים, עם קשרים חברתיים וזוגיים  ועם אתגרים בתחום העבודה.

Posted on

עצות בסיסיות למשתמש בריטלין/קונצרטה/ אילן גונן

את העצות להלן אספתי מהקואוצ'רים שטיפלו בי ושפגשתי במהלך שנות לימודיי האקדמיים ועבודתי במקצועות הכתיבה והעריכה. סביר להניח שבעולם העסקים ובתחומים אחרים המצב שונה ויש לחפש כלים אחרים, אבל אני מאמין שחלק מהם בכל זאת משיקים לכולנו.
אילן גונן
דוקטורנט בבלשנות שמית, אוניברסיטת קיימברידג'
נטילת הכדור
* קודם כול, מניסיוני, עדיף לא לקחת ריטלין בשחרור מהיר/רגיל (4 שעות), אלא רק ריטלין בשחרור איטי או קונצרטה. תחילת ההשפעה וסיום ההשפעה בשחרור הרגיל הם מהירים וחדים מאוד, וקשים יותר להתמודדות.

* כדאי לאכול ארוחה לפני או עם לקיחת הכדור, במיוחד אם מדובר בריטלין ממש, אבל גם אם זו קונצרטה, ולהכין את עצמכם לסשן ארוך של לימודים/עבודה כשאתם לוקחים את הכדור. אנשים רבים סובלים מאובדן תיאבון במשך השפעת ריטלין (במיוחד בשחרור רגיל), מדלגים על ארוחות וכתוצאה מכך היעילות בעבודה יורדת (זו לא הדרך לעשות דיאטה!).

* חַשבו מראש מה משך ההשפעה (4, 8, או 12 שעות בדר"כ) והכניסו את טווח השעות הזה ליומן שלכם כאל זמן בו אתם עסוקים. חשוב להתייחס למשך ההשפעה של הכדור כאל מצב עבודה, כאילו אתם עוברים למקום עבודה שכללי ההתנהגות בו שונים, אפילו אם אתם בבית.

* בדרך כלל לכדור לוקח 30-45 דקות להתחיל להשפיע, ואותו משך זמן לפוג עם סיום השפעתו – שקללו גם את הזמן הזה בלוח הזמנים שלכם.

ה"כניסה" וה"יציאה" מהשפעת הכדור
* הגדירו לעצמכם שמשעת הלקיחה עד שעת חלוף ההשפעה אתם מחליפים זהות, לא פחות. יש 'אילן' ויש 'אילן-קונצרטה'.

* הגבירו מודעות להסתגלות ההדרגתית שלכם באותן 30-45 דקות שלוקח לכדור להתחיל להשפיע, ובאופן יזום עברו בהדרגה ממצב מנוחה או פיזור דעת למצב מסודר. זה זמן טוב לתכנן מה תעשו במשך סשן העבודה שלפניכם: אפשר להכין רשימה, להדליק את המחשב, לפתוח את התיקיות והקבצים הרלוונטיים, לסדר את השולחן לקראת העבודה. אם אתם זקוקים לריטלין/קונצרטה מרגע שאתם מגיעים למקום אחר, כמו כיתה, ספרייה או משרד, תוכלו לתכנן את נטילת הכדור 30-45 דקות לפני הגעתכם. אפשר גם לקחת את הכדור ואז לאכול ארוחת בוקר, למשל, ועד שתסיימו לאכול ולסדר אחריכם, הכדור יתחיל להשפיע.

* באופן דומה שימו לב מתי צפויה להתחיל הפגת ההשפעה. יש אנשים שה"כניסה" וה"יציאה" מההשפעה גורמות להם להיות עצבניים; אם אתם כאלה, שימו לב ואל תוציאו כעסים מיותרים על אחרים וזכרו שמדובר במעבר טכני. אפשר גם לשתף אנשים סביבכם שאתם כרגע קצת עצבניים ותדברו איתם עוד חצי שעה.

השפעת הכדור
* במשך השפעת הכדור רצוי לא לדבר בטלפון אם זה לא נדרש, אם אפשר לשים אותו על מצב שקט או הפניה ישירה של שיחות למשיבון, או אם חייבים לענות להקפיד לומר מיד (!) לכל (!) המתקשרים שאתם לא יכולים לדבר עד שעת סיום הסשן שלכם.

* מה שקורה עם מופרעי קשב זה שתוך כדי גדילה פיתחנו מצד אחד יכולת נהדרת להתמודד עם קשב מפוצל ולדעת לעשות כמה דברים במקביל, ומצד שני יש לנו יכולת טבעית לקחת הפסקה כשצריך ולנתק את עצמנו מקשב ממושך.
זאת להבדיל מאנשים (ומהתרשמותי במיוחד גברים, אבל כמובן לא רק) בלי הפרעת קשב, שפחות מסוגלים להתמודד עם קשב מפוצל וצריכים ללמוד איך לפצל קשב כשהם מגיעים למקום עבודה או למצב בחיים שדורש את זה. מצד שני, הם לומדים כבר בגיל צעיר (בגן ובבית הספר היסודי) להיות קשובים באופן ממושך ולקחת הפסקות.

* כשאנחנו לוקחים ריטלין, פתאום ממש – תוך חצי שעה עם כניסת ההשפעה של הכדור, נשמטת הקרקע מתחת לחלק הזה באישיות שלנו שנקרא 'הפרעת קשב וריכוז', ואנחנו הופכים להיות אנשים ללא הפרעת קשב. כדי להתמודד טוב עם המעבר אל הצד החדש שבחרנו לאישיות שלנו, 'הצד שלנו על קונצרטה', אנחנו נדרשים להכיר את עצמנו מחדש. צריך ללמוד מה זה אומר להתרכז רק בגורם אחד: לדעת לסנן גירויים כך שנבחר את הגירוי הנכון להתרכז בו, כי אפשר להרשות לעצמנו להתרכז רק באחד, ואם נבחר את הגירוי הלא נכון – ניתקע איתו. למשל, אם חבר מתקשר, נמצא את עצמנו מדברים איתו שעות ונתקשה להתנתק מהשיחה.

* בנוסף, כדי לא להיתקע בריכוז של שעה בדבר שולי, חשוב ללמוד לקחת הפסקות וכן ללמוד להקפיץ לעצמנו תזכורת שתשאל אותנו אם זה הדבר הכי חשוב לעשות עכשיו. כשאנחנו במצבנו הרגיל, ללא ריטלין, הפרעת הקשב והריכוז שלנו יודעת לעשות זאת בשבילנו: לאחר מספר דקות לא רב, הריכוז שלנו ינדוד מאובייקט אחד לאובייקט אחר. אך כשאנחנו תחת השפעת ריטלין, היכולת הטבעית הזו שלנו מתבטלת וצריך ללמוד 'להעיר את המודעות' שלנו כל 20 דקות, זו טכניקה שניתן ללמוד, או למצוא שיטה שתעשה את זה בשבילנו, כמו שעון עצר שמכוון קבוע לעשרים דקות.

* השלב הבא הוא למצוא מה משך הריכוז הטוב שלנו (אישית, לכל אחד מאיתנו) ומה משך ההפסקה הקצר ביותר הנדרש לנו כדי שנוכל לחזור לסשן ריכוז יעיל נוסף. שמעתי מיועצים שונים שריכוז טוב למופרעי קשב ללא ריטלין הוא 20 דקות ו-5 דקות הפסקה, או עם ריטלין 40 דקות + 10 דקות הפסקה, במחזוריות כל משך שעות העבודה שהגדרנו לעצמנו.

ונקודה אופטימית לסיום. לא נכנסתי כאן לדיון בעד או נגד ריטלין. כשאובחנה אצלי הפרעת הקשב והריכוז והומלץ לי לקחת ריטלין, הבעתי התנגדות להסתייעות בתרופה. הקואוצ'רית הראשונה שטיפלה בי נתנה לי את אחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים בכלל: "ריטלין הוא סולם; אם הוא עוזר, למה לא להשתמש בו?".
כמובן שלשאלה הזו ניתן להעלות את הטענה שלקיחה קבועה או ממושכת מאוד של ריטלין יכולה להזיק, ושלמעשה אנחנו עדיין לא יודעים את ההשפעה השלילית המלאה. אז לנקודה האופטימית שלי: מה שלמדתי לעומק מעצתה של אותה קואוצ'רית, הוא שהסולם של הריטלין מאפשר לנו לעלות לקומה הבאה הבלתי נגישה, וללמד את עצמנו בהדרגה איך לעלות בלעדיו. תוך כדי הקפדה ללמוד באילו אופנים קונצרטה עזרה לי, שיפרתי את ההתמודדות שלי עם קשיי הלמידה ופיתחתי מיומנויות למידה ומיומנויות חיים אחרות – כמו סבלנות ואמונה ביכולות שלי שמונעות ממני להתייאש מהר, סובלנות לחלקים שונים בי שאני צריך להקשיב להם ולא לשפוט את עצמי יותר מדי בחומרה. הכלים האלה שפיתחתי איפשרו לי בסופו של דבר לא להזדקק לריטלין כלל.

Posted on

ריטלין – לתת או לא לתת (2)

ריטלין – לתת או לא לתת (2)

בהמשך לפוסט הקודם שזכה להתעניינות רבה, אני רוצה להתייחס להיבטים נוספים בהקשר לריטלין, מעבר לקבלת החלטות. קודם כל ברצוני להדגיש שהתייעצות בנושא שימוש בריטלין צריכה להתקיים מול רופא, וההמלצות שלי אינן באות במקום התייעצות עם רופא.

והערה כללית וחשובה ששמעתי מרבקה שותפתי. הריטלין לא יוצר שינוי אבל הוא מאפשר לבחור בשינוי. כמו כן הוא לא יכול לבוא במקום כלים להורים, אסטרטגיות התארגנות לילד ולמבוגר ופעילות ספורטיבית וזה רק על קצה המזלג.

אז כמה נקודות חשובות:

1.    חשוב מאד לאכול לפני שלוקחים ריטלין, ילדים שלוקחים בבוקר חשוב להקפיד לא לוותר על ארוחה, למצוא את הדברים שהם הכי אוהבים ולתת להם.

2.    לשתות הרבה מים, הריטלין ממריץ, מעלה את הפעילות המוחית ויכול בקלות לגרום להתיבשות, חבר שלי שסבל מכאבי ראש בעקבות שימוש בריטלין התחיל לשתות כמות גדולה יותר של מים( מומלץ  לפחות 2 ליטר ובתקופה הנוכחית גם 3-4 זה לא הרבה מדי), ברגע שהתחיל לשתות הפסיקו כאבי הראש.

3.    נושא נוסף שחשוב לדעת, עם ירידת השפעת הכדור נוצרת רגרסיה, ירידת תפקוד היכולה לבוא לידי ביטוי אצל ילדים צעירים בהתנהגות בעייתית, אצל מתבגרים בדיכאון זמני, ובתופעות נוספות הקשורות לנפילת ההשפעה. חשוב לדעת, יש הבדל בין סוגי הכדורים ובין הנפילה  הכדור הרגיל של 10 מ"ג יוצר את הנפילה החזקה יותר( כמובן שיש לו יתרונות אחרים), והכדורים בעלי השהייה ל7-8 שעות ול12 שעות כמו SR וקונצרטה הם בעלי "נפילת" השפעה מתונה יותר.

4.    לפני שמחליטים אם הכדור מתאים ויעיל או לא חשוב להתייעץ עם הרופא(חשוב למצוא אחד כזה שגם מבין וגם זמין יחסית)לגבי המינון לעיתים קרובות הכל קם ונופל על המינון למרות שבחלק מהמקרים הריטלין פשוט לא מתאים, לפי החוקרים ל20-30 אחוז הריטלין לא מתאים.

5. להורים שמנסים לתת לילד בפעם הראשונה חשוב לנסות בבית בחופשה או בסופ"ש, לראות איך הילד מגיב, קשה לקבל מידע ממורים שיש להם 40 תלמידים בכתה משוב על השפעת הריטלין על הילד. במיוחד במקרים שהריטלין משפיע ברמה של התנהגות אדישה בצורה מוגזמת, מה שלמורה זה תלמיד שקט להורה זה עלול להיות ילד עם תרופה במינון גדול מדי.

לסיום אני מזמין אתכם לתרום מניסיונכם או להעלות שאלות.

Posted on

ריטלין – לתת או לא לתת

עם תחילת שנת הלימודים ברצוני להתייחס לאחת הסוגיות המטרידות הורים לילדים עם ADHD   והיא האם לתת ריטלין או לא לתת.

אני חוזר בזיכרוני אל ימים בעבר בעמותת ביחד[1], בהם שוחחתי עם מאות ואלפי הורים שהתלבטו, בין השאר בסוגייה האם לתת לילדיהם ריטלין או לא.

הדעות השונות המתפרסמות באמצעי תקשורת שונים מבלבלות את ההורים, ומתחברות עם החשש הטבעי האנושי של כל הורה הנדרש לתת לבנו טיפול תרופתי כלשהוא.

פרופסור בארי שוורץ מומחה לקבלת  החלטות מדבר במאמר מרתק בזכות ההחלטה ומשרטט את העידן שלנו שבו האופציות הרבות העומדות בפני בני אדם בכלל והורים בפרט מקשות עליהם לקבל החלטות, התוצאה היא בדרך כלל תהליך מתיש של איסוף מידע שבסופו לא תמיד יש החלטה וביצוע.

לכן אני מציע להורים מספר שלבים:

1.    לבצע אבחון

2.    ללמוד את הנושא, לקרוא ספר אחד או שניים לפחות ואם לא לפחות כמה מאמרים יסודיים בנושא.

3.    להתייעץ עם הורים אחרים, בקהילה או בפורומים באינטרנט, אין כמו הניסיון המצטבר של הורים רבים שמתמודדים עם קשיים דומים

4.    לקבל החלטה האם לילד שלי יש הפרעת קשב וריכוז(להורים רבים התהליך הזה גוזל זמן רב של אי עשייה וחשוב לקבל החלטה). זה אולי נשמע מוזר אבל בעצם נדרשת כאן החלטה שממנה נגזרות פעולות ואי החלטה מונעת ביצוע פעולות במקרים רבים ויוצרת בזבוז זמן יקר.

5.    להחליט האם לתת ריטלין ואם לא מה האלטרנטיבה מה הדרך האחרת בה אני פועל.

6.    לפעול לביצוע ההחלטה.

חשוב להבין גם אי החלטה היא החלטה לא לעשות דבר.

בתהליך קבלת ההחלטה  חשוב להתבסס על מקורות מידע מקצועיים ולא מאמרים בעתונות יומית או מגזינים של עיתונאים חסרי ידע מקצועי רלבנטי. מניסיוני אני ממליץ להורים שילדיהם עברו אבחון והרופא המליץ על טיפול תרופתי(נוירולוג,פסיכיאטר או רופא התפתחותי ) לשקול היטב מתן ריטלין ולא לפסול על הסף.


[1] בין השנים2005 – 1999 ניהלתי את עמותת ביחד שהיא עמותת הורים לילדים עם הפרעת קשב